ניתוח הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני
בעוד שגרעין הג'האד האסלאמי בפלסטין ערך מעגלי לימוד על קוטב ואל-אפגני, הפיכתם לסיעת התנגדות בעלת יכולת חומרית נגד המשטר הציוני הגיעה במידה רבה מגיוס פת"ח לשעבר, החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין לכלא. אז מה זה אומר?
הניתוח של שאלת פלסטין והשחרור מהקולוניאליזם והאימפריאליזם הונח תמיד בצורה מטריאלית עבור הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ואחד מאבותיו המייסדים, פתחי אל-שיקקי. "זוהי ההיסטוריה של יחסי המעצמות עם עמים מדוכאים".
בעוד שהוא טוען שיש בהחלט הצדקות קוראניות לנפילת עריצים ולחופש של מוסלמים, אל-שיקאקי תמיד ניתח אותן בשתי דרכים נפרדות אך קשורות זו בזו. למרות שבהחלט נראה שיש איזשהו מכנה משותף בין יצירותיהם של אל-שיקאי והקומוניסטים של העולם השלישי (אמין, פאנון, PFLP), אך אני גם רואה באל-שיקאי כמה מרכיבים של התיאוריות הציוויליזציוניות (דוגין, עבד אל-מאלק).
מסמכי הג'האד האסלאמי בפלסטין מפרידים לעתים קרובות בין הטיעונים המטריאליסטיים והמטאפיזיים בכל הנוגע לאימפריאליזם, קולוניאליזם ו"אידיאולוגיה הצלבנית" של המערב, ולכן אל-שיקאקי אינו טוען טענות גדולות לגבי האיסלאם כ"גלולה" שכל העולם צריך לבלוע, אם כי רמדאן שלח , אב מייסד נוסף של הג'האד האסלאמי בפלסטין, משוכנע יותר שצריך להמיר את העולם כולו לאסלאם.
בעבודתו של אל-שיקקי, אנו יכולים לראות באסלאם פתרון ייחודי בזירה הגיאוגרפית, התרבותית והרוחנית של הספירה הציוויליזציונית הערבית/אסלאמית (AFR-ערבית במילותיו של עלי מזרוי). בכך אני מתכוון שאפשר לבנות סוג ייחודי של חברה בתחום הזה; לפרויקט הציוויליזציוני הזה יכול להיות האיסלאם כמסגרת התייחסות מטאפיזית ותרבותית, וסוציאליזם (או למעשה כל שיטה אחרת של ארגון פוליטי-כלכלי) כמסגרת התייחסות כלכלית ופוליטית. לדוגמה, בסין בהנחיית ה-CPC, סוציאליזם עם מאפיינים סיניים הוא מה שעובד. זהו סוציאליזם המותאם באופן ייחודי לתנאים המקומיים, האזוריים והמודרניים של סין. לפיכך, ראינו את הנשיא שי ג'ינפינג מחייה את הקונפוציאניזם כדי להאניש את ההתפתחות השלווה ב-PRC,
בוונצואלה הבוליבריאנית, ניקולס מדורו וקודמו, קומנדנטה הוגו צ'אבס, מעולם לא ויתרו על הנצרות, והם בעצמם מאמינים אמיתיים המבינים שהנצרות פועלת כמסגרת מוסרית ומטפיזית עבור בני עמם. עם זאת, הם גם מבינים עד כמה הנצרות מתאימה לבניית הסוציאליזם הבוליברי. כשקראתי את המסמכים הפוליטיים וההיסטוריים של הג'האד האסלאמי בפלסטין, ראיתי את המאפיינים האלה לגבי פלסטין והאומה כולה. ברור שהתנאים המקומיים שונים מאוד (סייקס-פיקו וחלוקת האומה עשו את זה כך) אבל זה מה שאני רואה בעיני רוחי לסוציאליזם אסלאמי. עם זאת, כפי שמציין אל-שיקאקי, כל המאבקים שלנו כרגע מבוססים על "חישובים של רווח והפסד מיידי" במקום ניסיון מתואם ומשולב לבנות רנסנס איסלאמי.
בעוד שגרעין הג'האד האסלאמי בפלסטין ערך מעגלי לימוד על קוטב ואל-אפגני, הפיכתם לסיעת התנגדות בעלת יכולת חומרית נגד המשטר הציוני הגיעה במידה רבה מגיוס פת"ח לשעבר, PFLP, DFLP ו-ALF fedayeen בכלא. אז מה זה אומר? ראשית, זה אומר שבתי הכלא הקולוניאליים היו המקום להתפתחות התקדמות חדשה במאבק על פלסטין. שנית, המשמעות היא שבגישה ציוויליזציונית להיסטוריה, בניגוד לגישה מטאפיזית או חומרנית גרידא, ארגונים והפילוסופים-שהידים שלהם יכולים לנתח וללמוד בצורה מספקת את תנאיהם, תוך מתן פתרון לסתירות של תנאים אלה.
התבוננות עמוקה בהיסטוריה תוך הבנה מלאה של הגישה הציוויליזציונית היא בעלת יתרונות בעת לימוד התחום הציוויליזציוני הערבי-אסלאמי. לפי עבד אל מאלק: "הגל הראשון של פלישות, ביזה, חדירה, כיבוש היה לפגוע באזור הערבי-אסלאמי, החל מהמאה התשיעית, ממסעי הצלב ועד למיליטריזם הציוני". אל-שיקקי זיהה זאת כאשר נזכר בגיבורי פלסטין ובמקביל איבחן את המערב הקולקטיבי כדבק באידיאולוגיה צלבנית:
13 מאות שנים מאוחר יותר, באחד הימים המכובדים ובדרך של המשך מורחב - המשך והתמדה של דת גדולה זו - הגיע... חלוץ חוסייני בשם עז א-דין אל-קסאם. הוא הרים את ידו הקטנה מול הפלישה הצלבנית הבאה. בהתמודדות עם בריטניה הרעה ושלוחתה הציונית, אל-קסאם נפל כקדוש מעונה [חוסייני] על הרי פלסטין.
הגישה הציוויליזציונית מאפשרת לנו להשתמש בנקודות מגע תרבותיות ביחס לניתוח היסטורי וכוח-פוליטי. זה גם מאפשר לנו למתוח ולהשתמש בחוזקות של הגישה המטריאליסטית ההיסטורית המרקסיסטית לתנאים המקומיים שלנו. זה הלקח של פאנון, שבהקשר הקולוניאלי יש למתוח את המרקסיזם, לחזור ולפרש אותו מחדש. הציטוט הנ"ל של השהיד פתחי אל-שיקאקי הוא גם עדות ליכולתו של ציר ההתנגדות להתעלות מעל הפיצולים העדתיים באומה שלנו, המנוצלים ומוחמרים באמצעות האידיאולוגיה הצלבנית של המערב הקולקטיבי.
אז בעוד אריק סקאר טוען בספריו על הג'האד האסלאמי בפלסטין כי "עלי שריעתי מייצג עמדה מרקסיסטית אסלאמית, ומייצג את העמדה האסלאמית ה'מרכזית' ביותר, דומה יותר לח'ומייני", שכן עמדותיהם רחוקות מלהיות אינן תואמות, הקביעה כי השהיד עז אלדין אלקסאם הוא 'חוסייני' נושא עמו את משקלו של פרויקט הציוויליזציה הערבי-אסלאמי. הציטוט שלמעלה מדגיש שבתחום האמונה, אל-שיקאקי והג'האד האסלאמי בפלסטין רואים במוסלמים השיעים לא שונים מהדתות-הבית הסוניות שלהם, וכי סכסוכים שיעים-סונים הם פיטנא (סכסוך) המונע על ידי ציונות השואפת לתפור מחלוקת. .
ההתקרבות האחרונה בין חמאס לרפובליקה הערבית הסורית מלמדת כי עליית הרב-קוטביות וקץ העיצובים האמריקאים והציוניים במערב אסיה דורשים גישה כפולה. הגישה הראשונה, לפי אלכסנדר דוגין, היא ש"הערכה נכונה של עיתוי גיאופוליטי היא חיונית".
עוצמתה הגוברת של אנסארולה בתימן, החולשה הברורה של הציונים במשא ומתן עם לבנון בנוגע לשדה הגז כריש, התחזקותם של פלגי ההתנגדות הפלסטינית, חזון המנהרות של ארה"ב ונאט"ו באוקראינה, צמיחת החגורה והכביש של סין. יוזמה (כיום כולל סוריה); כל ההתפתחויות הללו מצביעות על זמן מכריע לדחיפה מחודשת לקראת שחרור.
הגישה השנייה מתייחסת לקידום אחדות במאבק על פני קווים אידיאולוגיים ועדתיים. סוריה הבעת'יסטית, איראן אסלאמית שהתחדשה בכוחה, חיזבאללה השיעית, החמאס הסוני והג'האד האסלאמי בפלסטין, החזית העממית החילונית-לאומית וזאידי אנסאר אללה יכולים והתאחדו לפעול למען גירוש הפולשים, מה שנותר הוא לתכנן את העתיד. איך ייראה השחרור העתידי הזה? האם אפשר לראות דברים כמו אל-שיקאקי? גישה כפולה של רוחניות וניתוח גיאופוליטי ממולח תוך כבוד לחיים הדתיים והתרבותיים של העם, בשילוב עם ממשלה וכלכלה המסוגלים לקדם שוויון וחיים טובים לאזרחיה היא הכרחית לדעתי.
יש לכבד את הזכויות של ביטויים תרבותיים אחרים בתחום הציוויליזציה הערבית-אסלאמית: נוצרים אורתודוקסים, קתולים, כורדים, אשורים, יהודים וקבוצות מיעוט אחרות יש לכבד ולשלב אותם בציוויליזציה המחודשת הזו.
אז שוב אנו רואים את כוחה של הגישה הציוויליזציונית, לא בסגנון הנטינגטון, הנושא עמו את החרדות של המערב הקולקטיבי אל מול עליית הרב-קוטביות, אלא בסגנון אלכסנדר דוגין ואנואר עבד אל-מאלק, שבו המסורות התרבותיות של העמים המדוכאים אינן נלעגות, ואינן כפופות לאנטי-תאיזם שמאלני אינפנטילי. במקום זאת, נקודות המגע התרבותיות הללו זוכות להערצה, מתוקנות לעידן הנוכחי, ונראות דרך עדשה של שחרור מהשליטה של ??מדינות פולשות. החוזק האנליטי של המטריאליזם ההיסטורי נשאר גם במקרה זה, והוא מחזק את הגישה הציוויליזציונית. גישה אסלאמית, הייחודית לפרויקט הציוויליזציוני שלנו, היא שהניעה והניעה את הקדוש הקדוש פתחי אל-שיקאקי.
