ההשלכות של תוצאות הבחירות בישראל על הסצנה הפלסטינית
אמנם מדיניות ממשלת לפיד לא תהיה שונה מהותית מהמדיניות שנתניהו וגוש "הימין הקיצוני" שלו ינקטו כלפי העם הפלסטיני וזכויותיו, אך צורת ההתנהגות תראה ברורה יותר ומבטאת יותר את מדיניות ישראל.
הגוש של ראש ממשלת ישראל לשעבר, ביבי נתניהו, זכה בניצחון מכריע מול מה שמכונה גוש השינוי, בראשות ראש הממשלה הנוכחי, יאיר לפיד, בבחירות החמישיות שהתקיימו בתוך פחות מארבע שנים. עם השגת גוש נתניהו 64 מתוך 120 המושבים בכנסת ישראל, תוקם ממשלה יציבה יותר בראשות נתניהו הכוללת, בנוסף למפלגת הליכוד, את מפלגת הציונות הדתית בראשות איתמר בן גביר, הקוראת גירוש הפלסטינים, אלא השמדתם. ש"ס, המייצגת יהודים דתיים במזרח, ומפלגת יהדות התורה המאוחדת, המייצגת יהודים דתיים אשכנזים (מערביים).
אמנם מדיניות ממשלת לפיד לא תהיה שונה מהותית מהמדיניות שנתניהו וגוש "הימין הקיצוני" שלו ינקטו כלפי העם הפלסטיני וזכויותיו, אך צורת ההתנהגות תראה ברורה יותר ומבטאת יותר את מדיניות ישראל. הגוש של לפיד, שכלל תערובת של מפלגות שסווגו כימין, מרכז-ימין, שמאל ומרכז-שמאל, ניהל שיח דיפלומטי "מתעתע" כלפי המסלול המדיני וכלפי הרשות הפלסטינית, ולפיד דיבר על פתרון שתי המדינות. מעל דוכן העצרת הכללית של האו"ם, ללא שינוי. במדיניות התוקפנית, ההתיישבות והייהוד בשטח.
מנגד, הוא הצליח לזכות בהכרה בינלאומית, וממשלתו נהנתה מרמה גבוהה יותר של "לגיטימיות" בסביבה הבינלאומית, למרות שממשלת ה"שינוי" בראשות לפיד וקודמו נפתלי בנט הרגה יותר מ 200 פלסטינים תוך פחות משנה וחצי, ופתחו בתוקפנות ברצועת עזה, בתקופת שלטונה, נרשמו מספרי שיא במספר המתנחלים שהסתערו על חצרות מסגד אל-אקצא, והנהגת הרשות לא העניקה לכך. רווחים פוליטיים, למעט בצורה ולא בתוכן. ספק אם ממשלת נתניהו הבאה תצליח לשמור על אותה רמת שביעות רצון בינלאומית, שכן היא תבטא את פניה האמיתיות של "ישראל", ללא "איפור" ואבקות שמתעתעות בעולם, באמצעות השיח הגזעני שאומץ על ידי נתניהו ובעלי בריתו, בעיקר מפלגת הציונות הדתית, והעומד בראשה בן גביר.
ההשלכות הבולטות שיהדהדו בסצנה הפלסטינית לאחר עליית הקואליציה של מפלגות הליכוד, הציונות הדתית והחרדים, הן כדלקמן:
הקהילה הערבית בפנים הפלסטינים הכבושים:
החיכוכים והעימותים בין מנגנוני הביטחון של האויב לפלסטינים יגברו באזור הנגב הכבוש, אשר עד להריסות מתמשכות של בתים ערביים בכפרים הבדואים, לאור התחייבותו של בן גביר להחזיר את השליטה והריבונות בנגב, מה שיחזק את התעוררות לאומית מול הגזענות הציונית. כישלון המפלגות הערביות להשפיע על התנהגות האויב כלפי אזרחים ערבים בתוך המדינה הכבושה דרך השער לתהליך המדיני הישראלי ("הכנסת" והממשלה) יתרום לחשיבה מחודשת על חלק גדול מבסיס הבחירות שלהן על כדאיות השתתפות, שרק תרמה להלבנת פניו המכוערים של הכיבוש, וייצוא תדמית של הדמוקרטיה הכוזבת שלו, שתפתח את הדלת להפעלת אמצעים וכלים עממיים ולהקמת מוסדות אזרחיים המייצגים את העם הפלסטיני בפנים הכבוש, ולהגן על נושאיהם הלאומיים והתובעניים, הרחק מהשער להשתתפות בבחירות ל"כנסת" האויב.
ירושלים:
הגדה המערבית הכבושה תהיה עדה לעוד פיגועים, ולהקמת מאחזים נוספים בהתנחלויות, בעיקר מעדרי המתנחלים, חסידי בן גביר וסמוטריץ'. ממשלת נתניהו גם תכרסם יותר ויותר את מעמדה של הרשות הפלסטינית, על ידי הגברת שוד האדמות וההתנחלויות הפלסטיניות, הסלמה של פלישות לערים פלסטיניות, הנמצאות בשליטת הרשות הפלסטינית, וביצוע חיסולים נוספים נגד פלסטינים. התנגדות שתחליש את הרשות הפלסטינית ותעמיד אותה מולה. אתגרים קשים בגדה המערבית הכבושה מול העם הפלסטיני, שידרוש ממנו להגן עליה ולהגן עליה ולנטוש את התיאום הביטחוני, במיוחד לאחר מעורבות של גורמים בשירותי הביטחון בהרכבי ההתנגדות הצבאית, וביצוע פעולות מזוינות שהובילו להרג ופציעתם של מספר חיילי כיבוש ומתנחלים.
חדישות המתנחלים לחצרות מסגד אל-אקצא תתגבר, ומדיניות חלוקת המסגד, בזמן ובמרחב, תגבר, תגביר את ההתקפות על הירושלמים ותשלוט בבתיהם, בעיקר בשכונות שייח' ג'ראח וסילוואן. ושכונת בתן אל-הווא, ולקחת פעולות תגמול ממחנה שועפאט לאחר ביצוע הפעולה הנועזת של השהיד עודאי אל-תמימי, בן המחנה.
המדיניות האגרסיבית של ממשלת נתניהו/בן גביר כלפי הגדה המערבית וירושלים הכבושה תתרום ליותר תסיסה עממית, ותצית את ההתקוממות המזוינת שפרצה כבר כמה חודשים, תגבר בעוצמתה ותתפשט, מה שיגרום ל האויב לאבד שליטה על מצב השטח, שעלול להתפתח לפרוץ עימותים.בפנים הפלסטינים הכבושים, שהפך להיות מסוגל ומוכן יותר להתמודד עם תוכניות הביעור והגירוש, שאימצו בן גביר ו"בריוניו".
עזה:
ההתנגדות הפלסטינית הצליחה לפתח כללי התקשרות עם האויב, והרתיעה אותו מלרדוף את רצועת עזה. הדרגים הצבאיים והפוליטיים של האויב נוקטים כעת במדיניות זהירה יותר כלפי רצועת עזה. לא סביר שממשלת נתניהו תשנה את מדיניותה כלפי הרצועה, אבל הסלמה בתוקפנות נגד הגדה המערבית וירושלים הכבושה תבוא לידי ביטוי בחזית רצועת עזה, מה שמחזיק את התרחיש של עימות צבאי.
למרות האיומים שמציבות תוצאות בחירות האויב, הן יהיו רק הרחבה של מדיניות ממשלותיה העוקבות, אשר שללו את זכויות העם הפלסטיני, והפעילו כל מיני טרור ותוקפנות נגדו, בין אם ממשלות מסווגות כ. ימין, מרכז או שמאל (מפלגת השמאל היחידה היא מרצ, שלא הצליחה לעבור את הרף). בעוד שממשלות "מרכז-ימין" ו"מרכז-שמאל" נהנו לשווק את עצמן לעולם, המשימה תהיה קשה יותר לברית נתניהו/בן גביר, המהווה הזדמנות להנהגה הפלסטינית ולכוחות התומכים בפלסטיני. לגרום לתחילת דרך המובילה לבידוד ודה-לגיטימציה של "ישראל" להפעיל ולתמוך בתנועות החרם ביותר ממישור אחד, ולפעול לריסון דרך הנורמליזציה באזור.
מנגד, תוצאות הבחירות בישראל אמורות לעורר תחילתה של סקירה מקיפה של המצב הפלסטיני, ובמיוחד תיקון הדרך המדינית שנקטה הנהגת הרשות הפלסטינית, ותיאום עם כוחות ההתנגדות, כך שהכלים של הפעולה הפלסטינית מותאמת, מדינית, ע"י ערעור מעמדה ולגיטימציה של "ישראל", ובאופן עממי. ע"י מהפכה במצב העממי נגד כיבוש ותוקפנות, צבאית, ע"י ייחוס האויב באמצעות פעולות גרילה מזוינות, ופוליטית, ע"י מתן לגיטימציה לפעולה הפלסטינית. של התנגדות וגיבוש לה כיסוי והגנה בסביבה בינלאומית הדוחה את המדיניות שנקטו בני בריתו של נתניהו, מנהיגי הציונות הדתית, שתוארו כצעירי הגבעות, בהתייחס למאחזים שהקימו באקראי. אזורים בגדה המערבית.לאחר שהם היו בשולי מפת הפרטיזנים הישראלית, הם הפכו למפלגה השלישית בגודלה של האויב, ובצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר יתפסו שני תפקידי שרים בממשלת נתניהו, מה שיעמיד אותו בפני דילמה בשיווקה ל. דעת הקהל העולמית.
לפיכך, נתניהו ישאף להרחיק ככל האפשר את מפלגת הציונות הדתית מקבלת החלטות חשובות, בעיקר צבאיות, ויבקש להדיח את בן גביר מהמשרד לביטחון פנים, או לצמצם את סמכויותיו, אם יוטלו עליו, ב. דרך המשקפת את הפגיעה בדימוי החיצוני של האויב, שהוא גרם. תוצאות הבחירות, הפותחות הזדמנויות לערבים ולפלסטינים לסגור את מסלולי ההתיישבות והנורמליזציה מול ממשלת האפרטהייד, ויישות מתנחלת גזענית. מבקש למגר עם שחי בארצו אלפי שנים.
