כוח צבאי ישראלי והיעדר יעדים אסטרטגיים
למרות החזקת הכוח הצבאי והעליונות הרבה של הכיבוש הישראלי מול כל אויביו של הפלסטינים, הערבים והמוסלמים, הוא לא הצליח להשיג את מטרתו האסטרטגית של הקמת מדינה גדולה.
74 שנים לאחר כיבוש פלסטין, עדיין עומדות בפני הכובשים בעיות עמוקות, שהציבו יעדים אסטרטגיים שלא הצליחו להגיע אליהם עד עצם היום הזה, למרות שברשותם כל צורות התמיכה וסוגי הכוח להשגתן, וכן כוחם הפך לסטרילי, שכן אין שקט, אין יציבות ואין סביבה אזורית שמקבלת אותם. אין לגיטימציה בינלאומית מלאה, והעם הפלסטיני לא הפסיק לדרוש את זכויותיו.
בבחינת המרכיבים והיעדים האסטרטגיים החשובים ביותר של הישות הכובשת, אנו מוצאים שרבים מחוסר האיזון וחוסר היכולות שלה החריפו והפכו לאיום על קיומה, במיוחד בממדים הפוליטיים, החברתיים והדמוגרפיים, למרות החזקתה בצבא ובכלכלה. כּוֹחַ.
"הקמת מדינה גדולה בעלת זהות יהודית טהורה ומעצמת על אזורית דומיננטית במזרח התיכון" היא המטרה הלאומית הראשונה של הישות הכובשת מאז הקמתה. עם כניסתו של העשור השמיני לישות זו, מטרה זו לא הושגה במידה ברורה, שכן "המדינה" הכובשת אינה "מדינה" מרכזית, והיא לא הייתה מסוגלת לתחום את גבולותיה. "ישראל השלמה" עשתה זאת. לא להיפטר מהבעיה הדמוגרפית המיוצגת בנוכחותם של יותר מ-4 מיליון פלסטינים בפלסטין ההיסטורית, והיא מוקפת בכוחות עוינים לה שגדלים ומתחזקים מיום ליום. למרות תנועת הנורמליזציה האחרונה, אי אפשר לומר שישראל הגיעה לשלב של "דומיננטיות" על המזרח התיכון.
כך גם לגבי "שמירה על עליונות כמותית ואיכותית של המדינה הכובשת באזור", הנחשבת למטרה הצבאית הבולטת ביותר של "המדינה הכובשת", שבנתה את תורת הביטחון שלה, בעבר ובהווה, על עליונות צבאית בכמות. איכות בתחומים המסורתיים והלא מסורתיים, והפעלת מדיניות הרתעה בממדיה הפסיכולוגיים והחומריים.באזור, ולמנוע הופעת סימנים של אויביו היוצאים נגדו בפעולות צבאיות, ולשמור על רמה גבוהה מאוד. רמת כוננות שמאפשרת לה להרוס ולסכל כל התקפות לפני שהן עוברות ל"מצב" של כיבוש.
למרות החזקת הכוח הצבאי של "ישראל" והעליונות הגדולה מול כל אויביה של הפלסטינים, הערבים והמוסלמים, היא לא הצליחה להשיג את יעדה האסטרטגי של הקמת "מדינה גדולה" ולהרוויח מכוח צבאי, והפכה ההתנגדות הלבנונית והפלסטינית, שיזמו בעבר תקיפות גדולות נגדם במלחמת יולי 2006, ו"סייף אל-קודס" 2021, כאשר ביצעו פעולות גדולות, כגון: לכידת חיילים ציונים בגבולות לבנון, והפצצת העיר הכבושה ירושלים מרצועת עזה, עד שהפכו מנהיגי והוגי הכיבוש בשנים האחרונות הם חושבים איך להתגבר על הסיכונים ההולכים וגדלים לפני שהם חושבים. על השגת יעדים אסטרטגיים.
בנוסף, "המשך ההישרדות הלאומית בדרגה גבוהה של מוצקות וטוהר הגזע היהודי, על ידי הגדלת גודל הכוח האנושי ושיפור איכותו על ידי השלמת עליית יהודי העולם אל הישות", היה השלישי. מטרה אסטרטגית של הישות הכובשת, שהפכה היום למרכז חוסר האיזון בה, לאור מצב הפילוג והקיטוב של שארפ הגיעה לדרגה שהביאה את רונן בר, ראש השב"כ, במהלך כנס אקדמי. באוניברסיטת רייכמן, להשמיע אזעקה קיומית באמירה כי השבר בחברה הישראלית מטיל צל על ביטחון ישראל וגורר עידוד לאויביה. , מזהיר מפני סכנת פיצוח פנימי.
מנגד, "המדינה" הכובשת לא הצליחה לצמצם את הנוכחות הפלסטינית בפלסטין ההיסטורית לטובת הבאת מהגרים יהודים, לראשונה השנה, מספר הפלסטינים בפלסטין ההיסטורית שווה למספר היהודים. צפוי שמספרם יגדל עד סוף השנה ל-7.1 מיליון פלסטינים. בקיצור, עניין זה מעיד על נסיגה וחוסר יכולת להשיג את אחת המטרות האסטרטגיות החשובות ביותר של "המדינה" הכובשת.
הירידה תואמת את מה שקפץ על פני השטח לאחר הבחירות האחרונות שהתקיימו בתחילת החודש, ומה שהראו סקרי דעת קהל, ש-30% מהציבור חשבו להגר מחוץ לישות לאחר הופעת תוצאות הבחירות. האחוז הגבוה ביותר היה בקרב אלו שהצביעו לנתניהו, שכן 50% מהצביעו עבורו אמרו שהם שקלו לעזוב את ישראל מיד עם פרסום התוצאות.
למרות שליטת הכיבוש בארץ, פריצות הדרך שלו בתיק הנורמליזציה עם מדינות ערב והאסלאם, ושמירת עליונותו הצבאית, הטכנית והכלכלית באזור, "מדינתו" עדיין סובלת מבעיה בלגיטימיות שלה בתחום. אזור וברמה הבינלאומית, והיא לא הצליחה לעבור למצב של לגיטימציה. כמו כל מדינה נורמלית, הצבעה נגדה בפורומים בינלאומיים עדיין עומדת ונמשכת, כשם שהיא לא הצליחה להגיע למצב של יציבות ביטחונית לאור ההסלמה וצמיחת ההתנגדות בגדה המערבית והעימותים הצבאיים, שהאחרון שבהם היה עם רצועת עזה לפני כחודשיים.
במהלך שלושת העשורים האחרונים עברה המדינה הכובשת מדיבור על השגת יעדים אסטרטגיים מרכזיים להתמקדות ביעדים מיידיים, מינוריים, המיוצגים על ידי איך להתמודד עם בעיות חירום שונות ולנסות להילחם בהישנותן ולחסל אותן או לשלוט בהן.