לקראת סולידריות בינלאומית מסוג חדש עם פלסטין?
יום הסולידריות הבינלאומי עם פלסטין ואנשיה אינו אירוע שנתי חולף ואינו מוקדש לקיום אירועים תרבותיים ופוליטיים סולידריות, אלא הוא תחנה חשובה ששמה את העולם לפני אחריותו.
ה-29 בנובמבר של כל שנה חופף ליום הסולידריות הבינלאומי עם העם הפלסטיני, לאשר את זכויותיו וקבועותיו. יום השנה השנה מגיע בשלב מסוכן בו עוברת העניין הפלסטיני, ובתוך אתגרים גדולים באור. על המשך היוהרה הישראלית המיוצגת בייהוד העיר ירושלים ובחילול קדושות האסלאם. והנצרות, ובליעת הארץ בהתיישבות, ומדיניות התוקפנות והעבריינות שנגעה בארץ ובאדם.
יום השנה השנה מגיע לאור ההטיה האמריקאית כלפי "ישראל" מחד, והנורמליזציה הערבית עמה מאידך.
שני המקרים של יישור ונורמליזציה יחד נתנו מחסה בטוח להמשך חיזוק הכיבוש של הארץ ושלילת כל הזכויות הפלסטיניות, שכן הממשל האמריקני העניק לישראל לאורך שנות הסכסוך תמיכה צבאית, פיננסית, מדינית ודיפלומטית בסיסמה כי לישראל יש את הזכות להגן על עצמה, בעוד שהסכמי הנורמליזציה במפרץ יצרו סביבה פורייה ופתחו את התיאבון של "ישראל" יותר לפלוש לעם הפלסטיני.
סולידריות עם פלסטין ואנשיה אינה אירוע שנתי חולף, ויום זה אינו מוקדש לקיום אירועי תרבות ופסטיבלים המוניים פוליטיים וסולידריות, חסרי תקדים במקרה שלו.
יום הסולידריות הבינלאומי עם פלסטין גורם לנו לעצור לפני שאלה גדולה על איזו סולידריות העם הפלסטיני רוצה ביום הבינלאומי שלו, לאחר שזה אושר על ידי האו"ם לפני 45 שנה, והעם הפלסטיני עדיין חי בזיכרון כואב וכאב מדמם, מצלצל בפעמוני העוול והטרור שפקדו אותם ועדיין חיים.
אולי אחד המסרים החשובים ביותר שנרשמו ביום הסולידריות הבינלאומי עם פלסטין הוא שפלסטין נטועה בלבם של ילדיה, אוהביה ותומכיה, ושל"שראל" אין עתיד על אדמת פלסטין, לא משנה כמה גדול הפשע נגד אנשיה, ולא משנה כמה זמן נמשכות שנות הדיכוי והטרור.
יום הסולידריות הבינלאומי מהווה הזדמנות לדחות את ההחלטה לחלק את פלסטין, הנחשבת כחריגה מזכויות הפלסטינים, ושבאה לגבש את הצהרת בלפור המבשרת רעות שהעניקה ל"שראל" בית לאומי ליהודים על אדמת פלסטין. , ובמקביל מאשר את כישלונה של "שראל" להמר על מות הזקנים ושכחת הצעירים. זה גם מוכיח שהדור הפלסטיני החדש עדיין מגן בחירוף נפש על אדמתו ושהוא קשור יותר לכולם של פלסטין מבלי לוותר על אף סנטימטר ממנה.
יום הסולידריות הבינלאומי עם פלסטין מציב את הקהילה הבינלאומית לפני אחריות גדולה, המיוצגת בחשיבות הצד בימין הפלסטיני, ובתרגום מדינת הסולידריות על ידי תיקון כל ההחלטות הלא צודקות שהוצאו נגד הפלסטינים ותמיכה בזכויותיהם. התנגדות לכיבוש הישראלי, במקום לסווג את ההתנגדות כטרור.
יום הסולידריות הבינלאומי הוא הזדמנות לתקן תפיסות מוטעות, ולאשר שהטרור הוא "ישראל" והפשעים המאורגנים שהיא ביצעה נגד הפלסטינים, ושהתנגדות פלסטינית היא זכות לגיטימית לעם הפלסטיני המובטחת על ידי כל החוקים והחוקים הבינלאומיים עד שיקום מלא של קרקע וזכויות ללא כל ליקוי.
יום הסולידריות הבינלאומי השנה חופף עם השקת גביע העולם בקטאר, כאירוע ספורטיבי בעל אופי פוליטי, שבו המוני האומות הערביות והאסלאמיות אישרו את נוכחות העניין הפלסטיני בדרכם, וכי כל המאמצים לבסס את "ישראל" כמדינה נורמלית באזור באמצעות סדרת הנורמליזציה כשלו ולא נכתבו. יש לה הצלחה, ושהסכמי הנורמליזציה שנחתמו אינם אלא דיו על הנייר שאין להם ערך מול הדופק והאוריינטציות של העמים, וכי נרשם פער גדול בין התנהגות המשטר הערבי והמפרץ אשר נורמל את היחסים עם "ישראל", לבין הדופק של העמים הערביים על ידי דחייה ודחייה של "ישראל" בפומבי.
במישור הערבי והבינלאומי, החזרת ההתחשבות בתנועה הרשמית של סולידריות עם העם הפלסטיני הפכה לנושא חשוב מאוד, במיוחד לאחר משאל העם הגדול שעוצב על ידי המונדיאל בקטאר וסירוב העם לקבל או להתקיים יחד עם ישראל, אשר מהווה קריאה לכל האנשים החופשיים בעולם לשאת באחריותם כלפי פלסטין. יותר מכך, על ידי תמיכה והתנגדות לאנשיה, חיזוק האיתנות שלה, והתעמתות עם כל הסנדקים של הנורמליזציה באזור שרצו שמונדיאל קטאר יהיה תחנה. בדרך להשלמת פרויקט הנורמליזציה, אז הגיעו הרוחות עם מה שהספינות לא רצו, וההמונים הערבים, על עמדותיהם, היוו סטירת לחי של "ישראל" וכישלון מוחלט בדיפלומטיה שלה.
בצד הפלסטיני, האהדה והתמיכה העולמית בזכויות הפלסטינים, תוך דחיית ישראל, מהווים הזדמנות לשקול מחדש ולשנות דרכים פוליטיות שהוכחו ככשלו נוכח הפלישה של ישראל לכל מה שהוא פלסטיני.סכסוך עם "ישראל" תוך שימוש בכלים שונים, ומעליהם ההתנגדות המזוינת שכפתה יחד משוואות הרתעה וטרור, וראתה בכך את הדרך הקצרה היחידה לעקור את "ישראל" ואת הפרויקט שלה מארץ פלסטין.
הסולידריות המיוחלת טמונה בעובדה מתמדת המושרשת היטב בתודעה הפלסטינית והערבית כאחד, והיא ש"ישראל", למרות היוהרה הישראלית כלפי הפלסטינים ומול האיתנות וההתנגדות של העם הפלסטיני, נותרה ישות שברירית ושהשבריריות פגעה בפרויקט שלה, ושהחלום שלה התחיל להתפוגג יום אחר יום מול משוואות הכוח, ההתנגדות וההרתעה שמטילה ההתנגדות הפלסטינית, שכן היא התקווה היחידה שעליה מקווה הפלסטיני להשתחרר האדמה שלו.
סולידריות עם העם הפלסטיני חייבת להיות סולידריות בהקשר של עובדה מבוססת ומבוססת, שהעמים המדוכאים, גם אם קונספירציות נכנעות להם, אינם מוכנעים או מפוזרים, ויגיע הרגע שבו האדמה והקדושות יהיו. שוחרר, בדיוק כפי שרצועת עזה שוחררה באמצעות התנגדות, הרגע בו העם הפלסטיני יסיים את הכיבוש וישיב את זכויותיו ויכריע את גורלו, גם אם כל העולם יסרב, ברגע שהוא יצייר את משוואת החופש, האמנציפציה והשחרור. ישועה מכיבוש, אפילו לאחר זמן מה.
