כיצד תמיכת אריות האטלס בפלסטין עוררה את זעמם של התקשורת הפרו-ציונית של גרמניה
בסיקור ביטויי הסולידריות של נבחרת מרוקו למען המטרה הפלסטינית, לתקשורת השמאלנית והימנית הגרמנית היה יותר במשותף ממה שהם היו רוצים להודות.
עם ההיסטוריה הגאה של סיפור סיפורים הגמוני, התקשורת המערבית תובעת באופן שגרתי לרשמיות נרטיבית המערבת צדדים שלישיים באופן כל כך קולוניאלי שהוא מסגיר בקלות את מטרתם האידיאולוגית היחידה. בין אם בסיקור שלהם על פלסטין, המלחמה באוקראינה או גביע העולם בקטאר, כלי התקשורת במערב טוענים ליידע את הציבור שלהם בחופשיות ובהגינות, אבל למעשה הם עושים מעט יותר מאשר להעביר שיפוט מעיק ומוטה על אלה המתגוררים מחוץ לגבולות שלהם. תחום התייחסות אירו-מערבי.
התקשורת הגרמנית אינה יוצאת דופן לכלל ההיבריס המערבי המרגישה זכאית לספר את סיפורם הסמכותי של אחרים ללא הסכמתם ועושה זאת תוך הטיה גזעית עמוקה המעוותת את המציאות שלהם עד לנקודה שבה נושא המחקר, שנעשה מחדש ביסודיות על ידי המתנחל, הופך לבלתי ניתן לזיהוי ועליו הנרטיב המזויף החדש הזה, שאינו דומה למקור, משווק כמקור עצמו.
ובשום מקום לא היה השיפוץ הזה של המציאות על ידי האחוזה הרביעית של גרמניה בשירות של הנחת דחיפות העליונות הלבנה העמוקים של האדם שקוף כל כך בימים האחרונים מאשר בהשמצה הצפויה של התקשורת כלפי שחקני כדורגל מרוקאים כאנטישמים על הצגת דגלי פלסטין.
למה צפוי? כי: אם יש שני דברים שאתה יכול לסמוך עליהם כשזה מגיע לתקשורת הגרמנית, זה המפעל שלהם להתנצלות ללא תנאי על האפרטהייד הישראלי (לעומת זאת, משמעות הדבר היא אנטיפתיה ללא תנאי כלפי פלסטינים הסובלים תחת שלטון האפרטהייד הישראלי) והריצה שלך- איסלאמופוביה מהשורה הראשונה וגזענות אנטי-ערבית, שאוכלוסיית המגרבים בגרמניה היא באופן מסורתי יעד עקבי שלהן (מי ישכח את ערב השנה החדשה הידועה לשמצה של 2015 בעיר קלן, כאשר אירוע של תקיפות מיניות המוניות הוביל למירוץ סיטונאי- פיתיון נגד צפון אפריקאים על ידי כלי תקשורת גרמני שלא היה מעל לרוכל את הסטריאוטיפ הגזעני של הגבר המזרחי הטורף שממנו צריך להגן על האישה הלבנה התמימה).
אז כשיש לך נבחרת גברים של מרוקו שמציגה בגאווה את הדגל הפלסטיני בכל סיבוב במסע המונדיאל האגדי שלו, שראה אותם מסיימים במקום הרביעי בהתחלה היסטורית לאומה אפריקאית, זה בקלות מהווה את הסיוט הגרוע ביותר של התקשורת הגרמנית. והנה, לא לקח הרבה זמן עד שקציני יחסי הציבור הפרו-"ישראליים" שהתחזו לעיתונאים בחדרי החדשות של גרמניה חידשו את מנגנון בקרת הנזקים שלהם: Die Tageszeitung (הידוע יותר בשם taz) בברלין, יומון שמאלני בבעלותם. על ידי קואופרטיב שחבריו הם בעיקר תומכי המפלגה הירוקה, ניהל לפחות שני תגובות המכפישות את תצוגות הדגל הפלסטיני של נבחרת מרוקו לאחר ניצחון שמינית הגמר על ספרד.
מאמר דעה זה, שכותרתו "מרוקו אינה בפלסטין", מאת סופר ספורט עצמאי בשם מרטין קראוס, היווה מוקד לביקורת חריפה, הן מקומית והן בינלאומית, על כך שכינה באופן בוטה את ביטויי הסולידריות הפרו-פלסטינית של אריות האטלס אנטישמיים ומתארים אותם כ"איבה מתוזמרת כלפי 'ישראל'".
המאמר השני, פרי עטו של גרמני לבן נוסף, פנה למסרים סאבלימינליים יותר במאמץ לכסות את ההטיה האנטי-ערבית והאנטי-פלסטינית שלו: שכותרתו "קיטש וכוח", המחבר עזב במהירות את ניצחונו של מרוקו. כניצחון ליחסים בין-תרבותיים להאשמת השחקנים המרוקאים בזריעת פילוג חברתי בדרך של הצגת דגלי פלסטין. בֶּאֱמֶת?!?
הטון של שני המאמרים היה של פינוק עצמי שקוף ושל רצון לומר משהו בלי שיהיה לי מה לומר, שני מאפיינים של עיתונאות גרמנית שלא בהכרח מוגבלים לכתיבה מבוססת דעה, כפי שהראה למרבה הצער כל הסיקור התקשורתי הגרמני של קטאר 2022 .
שדרן הטלוויזיה Welt, שמרכזו גם הוא בברלין ושייך לאקסל שפרינגר SE הפרו-"ישראלי" הנמרץ, מוציא לאור העיתונים הגדול באירופה, הרחיק לכת אפילו יותר מאשר טאז כשהאשימה את נבחרת מרוקו בהפגנת תמיכה בדאש (דאעש), הידועה ב- המערב כמדינה האסלאמית.
כיצד הגיע וולט למסקנה המשמיצה הזו המאששת מחדש את רגישותה של גרמניה לתיאוריות קונספירציה של כובעי ה-MAGA העליונות הלבנים?
פשוט על בסיס תמונת חדר ההלבשה שלאחר המשחק ברשתות החברתיות, שבה נראו שלושה שחקנים מרוקאים עם אצבעות מורה מורמות, תנועת יד שהיא חלק בלתי נפרד מהתפילות האסלאמיות היומיומיות, המסמלת שום דבר מלבד אחדות האל ואשר Welt (בכוונה) טעה בסימן של כנופיית טרור. במקרה של מעט מדי-מאוחר מדי, הרשת הגרמנית, הידועה לשמצה בשל הפחדה האנטי-מוסלמית שלה, שידרה מאז התנצלות לא הגונה על מעשהה הבלתי נסלח של השוואת הכדורגלנים הצפון אפריקאים לטרוריסטים".
ראוי להזכיר כי taz ו-Springer (המפרסם גם את הצהובון "בילד", העיתון הגדול ביותר בגרמניה מבחינת תפוצה), חולקים היסטוריה מפוארת של איבה הדדית החל מסוף שנות ה-70, כאשר taz נוסדה בעקבות ה"דויטשר הרבסט". ” (סתיו גרמני), תקופה שבה ארגון הטרור השמאלני Rote Armee Fraktion היה בשלב השיא של מלחמת הגרילה העירונית שלו נגד מדינה וחברה מערב גרמניה שמרנית ולעולם לא נטרפה לחלוטין מהנאציות שלה, אשר האנטי-שמאלני הידוע לשמצה שלה. דפוס ספרינגר נתפס כאחד הסמלים החזקים ביותר שלה.
ה-Taz הכרוני עם כסף מזומן (שבהליך של ביטול מהדורת העיתון שלו לימי חול) וההמון המיומן שהוא ספרינגר (שב-2021 רכשה את מהדורת החדשות האמריקאית פוליטיקו) מקיימים מערכת יחסים דמוית דוד וגוליית, שלהם. תיעוב פנימי אחד כלפי השני לפעמים, מה שגורם לציצים פסיביים-אגרסיביים.
עם זאת, כשזה מגיע לפלסטין, נראה שדוד וגוליית נמצאים בהסכמה הדדית נדירה, תוך שהם מניחים בצד את ההבדלים האידיאולוגיים לטובת הכלל, כלומר את זה של הגנה על זכותה של "ישראל" לכיבוש קולוניאלי של מתנחלים. ולמרות שהדיווח האנטי-ערבי והאסלאמופובי של ספרינגר אינו מפתיע כלל, לראות מאמר כמו זה של מר קראוס המנשק ללא בושה אנטישמיות נגד ערבים בעיתון שאכן רואה עצמו כאנטי-גזעני, תפס רבים.
במיוחד, אפילו אלה בשורות צוות ה-Taz עצמו, כפי שמעיד מאמר דעה נגדית של עורך העיתון במזרח התיכון, אחד יאניס הגמן, שכותרתו "סולידריות היא לגיטימית": ההפרכה הישירה הזו למאמרו של קראוס וגם למרה הגזענית. ששודר ב-Welt הודה כי "לאנשים בפלסטין מגיע סולידריות" ובמקרה נדיר של ביקורת גרמנית על "ישראל" המשיך ואמר כי "האשמת מרוקאים באנטישמיות ובטרור היא בתכנון: היא משחקת לידיהם של אלה שמנסים לעשות דה-לגיטימציה לפלסטינים ולהפוך את התביעה של 'ישראל' לכל הארץ שבין הים התיכון לנהר הירדן למקובלת חברתי
אם המונדיאל הראשון במזרח התיכון, שבמהלכו הדגל הפלסטיני היה ככל הנראה הסמל הלאומי הפופולרי ביותר באצטדיונים ובאזורי האוהדים ברחבי קטאר, הוכיח משהו, זה שלא רק מרוקו נמצאת בפלסטין, אלא גם כולה עולם דה-קולוניזציה. זה משהו שהמתיישב האירופי הבלתי מתכוון, בלי קשר לנטייתו הפוליטית ובתמיכתו האיתנה בפרויקט הקולוניאלי של "ישראל" עצמו, נראה כאילו לא למד דבר מעוולותיו בעבר, מסרב לראות.
ובכן, מי יתן והוא ימשיך לעמוד בודד ועזוב בצד הלא נכון של ההיסטוריה בזמן שרוב העולם ימשיך להתאגד בתמיכה בפלסטינים שנמנעו מהם צדק ושחרור זמן רב מדי.
