אסטרטגיית האיחוד האירופי כלפי ישראל: פרגמטיות ללא עקרונות
האיחוד האירופי סובל בשנים האחרונות מעין "חוסר רלוונטיות אסטרטגית" ביחס להתפתחויות במערב אסיה וחסר את הכלים הדרושים להשפיע ממשית על ההתפתחויות במזרח התיכון.
המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים – סוהראב סעד א-דין, חוקר לענייני אירופה:
תמונת המשטר הציוני השוררת באירופה היא "שכנה טורדנית", שתובענית תמיד והוכפלו הבעיות שיצרה לאירופה בשנה האחרונה. בחלוף שנה מאז פעולת כוחות ההתנגדות הפלסטיניים נגד ישראל, המכונה מבצע "סערת אל-אקצא", ישראל ממשיכה בפשעי המלחמה וברצח העם, מבלי לקבוע נקודת קצה כלשהי ותוך התעלמות מכל הנורמות וחוקי המלחמה וזכויות האדם הבינלאומיים, והיא מטילה מדי יום מחיר על בעלי בריתה, כולל האיחוד האירופי.
בתגובה למצב זה, לאיחוד האירופי יש פסיביות אסטרטגית ומספר גורמים, כולל לחץ מוושינגטון, המלחמה באוקראינה, אי הסכמה וניגוד אינטרסים בתוך האיחוד האירופי ובין המדינות החברות והעדר אסטרטגיה מוגדרת ברורה, הפכו את אירופה לצופה במשבר ולא לשחקן משפיע; מה שנקרא "חוסר רלוונטיות אסטרטגית" של אירופה במזרח התיכון. לטענת מנהיגי האיחוד האירופי, הדגשת היתר על עקרונות גרמה לפסיביות זו, ולכן, הפתרון המוצע שלהם לאיחוד האירופי הוא יצירת איזון בין פרגמטיות לתעדוף עקרונות, כמובן לטובת פרגמטיות. הגישה של האיחוד האירופי וחבריו כלפי רצח העם של המשטר הציוני בעזה מראה ביטוי לשתי הגישות הללו, שכמובן לא הניבו פרי.
התעצמות והעמקת חלוקות בתוך אירופה:
חוסר הסכמה לגבי אופן ההתמודדות עם המלחמה המתמשכת בעזה חילק את החברות באיחוד האירופי למספר קבוצות. הקבוצה הראשונה כוללת מדינות ים תיכוניות באירופה כמו ספרד, מדינות צפון כמו נורבגיה, ומדינות כמו אירלנד וסלובניה, שתומכות בחזון פלסטין מסיבות כגון שלטון מפלגות השמאל, ההיסטוריה שלהן של התמודדות עם כיבוש וקולוניזציה, כמו גם עמדותיהן בנוגע לזכויות אדם, וכל ארבע המדינות הכירו לאחרונה במדינה הפלסטינית.
בקרב מדינות דרום אירופה, המפלגה השולטת באיטליה (ואפילו המפלגה הדמוקרטית-השמאל המתון) היא תומכת נלהבת של המשטר הציוני. הקבוצה השנייה היא מדינות מערב אירופה כמו גרמניה, הרואות עצמן מחויבות לתמוך בישראל עקב השואה. צרפת, כמדינה בעלת האוכלוסייה המוסלמית והיהודית הגדולה ביותר במערב אירופה, נקטה עד כה בעמדה זהירה ופרו-ישראלית כמובן.
הקבוצה השלישית היא הימין הרדיקלי באירופה ובמדינות כגון הולנד במערב אירופה וצ'כיה, הונגריה ופולין במזרח אירופה, הנמנות עם התומכות הנלהבות של ישראל. כמובן, ייתכן שאחרי עלייתה לשלטון של הקואליציה האזרחית בפולין (המורכבת ממפלגות שמאל) תמתן מעט את עמדתה של פולין בתמיכה בישראל.
כמובן שבאופן כללי, אפילו עמדתן של תומכות פלסטין האירופיות היא זהירה במקצת, ובעודן מכירות בזכותה של ישראל להגן על עצמה ומאשימות את חמאס, הן מגנות את ההתקפות המתמשכות והנרחבות של ישראל על עזה. נקודה נוספת היא שהימין הקיצונ האנטי-הגירה והאנטי-אסלאמי פועל כמשקל נגד לזרמי השמאל הפרו-פלסטיני. ברמת מנהיגי האיחוד האירופי, היו חילוקי דעות חמורים בין "אורסולה פון דר ליין", נשיאת הנציבות האירופית, לבין "ג'וזף בורל", שר החוץ של האיחוד האירופי, ובעוד פון דר ליין הדגישה תמיכה בלתי מותנית בישראל, בורל היה תומך נלהב בחזון פלסטין. כמובן שמינויה של "קאיה קאלאס" האסטונית במקום בורל כנראה יטה את הכף לטובת תומכי ישראל.
פרגמטיות המבוססת על עקרונות:
"מדיניות החוץ של האיחוד האירופי מבוססת על עקרונות מסוימים. עקרונות אלו נגזרים מהערכה ריאלית של הסביבה האסטרטגית הנוכחית, לא משאיפות אידיאליסטיות המבוססות על בניית עולם טוב יותר."
ציטוט זה מהעמוד השמיני של מסמך האסטרטגיה העולמית של האיחוד האירופי ב-2016 מעיד על תפנית ריאלית במדיניות החוץ של האיחוד האירופי. על בסיס עיקרון זה, יש לבחון תחילה את ההשלכות של התנהגויות נורמטיביות ולעיתים יש צורך לנטוש נורמות לטובת פרגמטיות על מנת למנוע תוצאות לא רצויות.
כמו כן, הגישה של אירופה להסדרת סכסוכים השתנתה מגישה המבוססת על ביטחון אנושי לגישה המבוססת על יציבות. אבל השימוש באסטרטגיה זו נגד ישראל שלל מהאיחוד האירופי את היתרון החשוב ביותר שלו, שהוא עוצמה רכה ליצור קונצנזוס עולמי לעצירת מכונת המלחמה הישראלית.
מה שמנהיגי האיחוד האירופי לא הבינו הוא שתעדוף עקרונות הוא מקור החוזק של האיחוד האירופי ותנאי מוקדם לפרגמטיות שלו. התמיכה בישראל גרמה לאיחוד האירופי להתמודד עם לחץ הולך וגובר מצד דעת הקהל המקומית והעולמית, ולפגיעה ביציבותה הפנימית ובאמינותה בחו''ל כשחקן נורמטיבי. כיום, האיחוד האירופי מואשם במוסריות סלקטיבית, ובעוד שעצמאותו האסטרטגית תלויה בחיזוק היחסים עם הדרום הגלובלי, הוא איבד את אמון הגוש הזה, במיוחד את אמון חברות מזרח תיכוניות בו. בנוסף, העמדות הסותרות של מדינות חברות באיחוד האירופי נגד פסק הדין של בית הדין הפלילי הבינלאומי נגד המשטר הציוני (המכנה את מעשה ישראל כרצח עם), הפכו את מעמדם של מוסדות בינלאומיים לחלשים מאי פעם; מוסדות שבאמצעותם האיחוד האירופי תמיד ביקש להפעיל כוח.
תעדוף עקרונות ללא פעולה:
כפי שתעדוף עקרונות זהה לפרגמטיות, פרגמטיות מקבלת משמעות גם באמצעות פעולה. לכן, מדינות כמו אירלנד, ספרד ונורבגיה הבינו נכון שתמיכתן המילולית בחזון פלסטין וגינוי רצח העם הישראלי, על אף שהיא שימושית, אינה מספיקה וחייבת להיות מלווה בצעדים מעשיים. בהקשר זה, ההכרה של מדינות אלו במדינה פלסטינית עצמאית הייתה צעד חשוב מאוד.
השלכות על יחסי אירופה-ישראל:
הסכסוכים הללו בתוך אירופה, המחלוקות בגישות, וכמובן, הפגיעה שגרמו פשעי המלחמה של ישראל לאינטרסים ולאמינות של האיחוד האירופי, השפיעו משמעותית על היחסים בין אירופה לישראל. ראשית, דעת הקהל האירופית היא אנטי-ישראלית באופן חסר תקדים, והביקורת על ישראל מצד אליטות ופוליטיקאים, בעיקר מפלגות השמאל, הביאה למתיחות דיפלומטית בין מדינות אירופה לישראל.
שנית, הושפעו גם היחסים המסחריים והכלכליים בין אירופה וישראל. בהקשר זה, ספרד, אירלנד וסלובניה ביקשו לבדוק מחדש את הסכם הסחר עם ישראל, וביקשו שהסכם זה לא יהפוך את אירופה לשותפה בכיבוש ובפשעי המלחמה של ישראל.
שלישית, הלחץ על מדינות כמו גרמניה והולנד התגבר במטרה לעצור את יצוא הנשק שלהן לישראל. כמובן שהולנד עשתה זאת, אבל לא בשל פשעי המלחמה של ישראל בעזה והפרת תקנות בינלאומיות, אלא על בסיס החוקים הפנימיים בהולנד, האוסרים לשלוח נשק למדינה שנמצאת במלחמה.
פרגמטיות ללא עקרונות או תעדוף עקרונות ללא פעולה? שתי האסטרטגיות הללו אינן שלמות ואף אחת מהן אינה פתרון לבעיית חוסר הרלוונטיות האסטרטגית של אירופה במזרח התיכון, והן הובילו להמשך חוסר הלכידות והיעילות של המדיניות האירופית כלפי ישראל. האיחוד האירופי היה עד כה שותף במחיר הטירוף של ישראל בעזה, ולמעט בקשות מילוליות לסיום המלחמה, שליחת סיוע הומניטרי רב והטלת שורה של הגבלות על היישובים והאזרחים הישראליים, הוא לא נקט צעד יעיל נגד ישראל. עבור אירופה, הצעד הראשון הוא הנחת יסודות לפעילות אפקטיבית ולחדש את תפקידו המתווך, ויצירת איזון בין פרגמטיות לערכים, לטובת ערכים. ציות לפסיקת בית המשפט הפלילי הבינלאומי הוא הצעד החשוב ביותר שעל האיחוד האירופי לנקוט בהקשר זה.