האם סעודיה צריכה לנרמל את יחסיה עם "ישראל"?
זה היה טבעי שהנורמליזציה בין "ישראל" וסעודיה תהפוך לשער המתאים לפתות את "ישראל" להפוך צד להסכם שמטרתו להשיג כמה מטרות אמריקאיות.
בראיון ארוך שהעניק לפני מספר ימים לרשת "פוקס ניוז" האמריקאית, הכחיש יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, האיש החזק השולט כיום בתהליך קבלת ההחלטות בממלכה, את הדיווחים על כך שסעודיה הכריזה על הפסקת המשא ומתן. קשור לנורמליזציה של היחסים עם "ישראל". הוא הדגיש כי המשא ומתן הזה, שאותו תיאר כ"טוב" ו"רציני", "נמשך ומתקדם מדי יום", והביע במקביל את תקוותו שהוא יוביל. "למשהו שיקל על חייהם של הפלסטינים ויהפוך את ישראל לאחת השחקנים במזרח התיכון".
בתשובתו לשאלה האם הממלכה יכולה להגיע להסכם עם ממשלת ישראל כמו זו שבראשה עומד כיום בנימין נתניהו, אמר בן סלמאן: "אנחנו לא מתערבים במי שמנהל את ענייני ארצו, ואנחנו מטפלים במי. נמצא בהנהגת ארצו. אין לנו כעת מערכת יחסים עם ישראל. אבל אם ממשל ביידן יצליח להגיע למה שלדעתי יהיה ההסכם ההיסטורי הגדול ביותר מאז המלחמה הקרה, אז נתחיל את הקשר, ואת הקשר הזה ימשיך ללא קשר למי שמנהל את ישראל".
לאחר שהדגיש את חשיבות הנושא הפלסטיני לסעודיה, הוא הוסיף: "אנחנו רוצים שלפלסטינים יהיו חיים טובים", ו"נמשיך את הדיאלוג עם ממשל ביידן עד שנהיה בטוחים שהדיאלוג הזה יגיע למשהו טוב".
נאומו של יורש העצר הסעודי עורר מחלוקת רחבה. בעוד שחלקם ראו בו נסיגה מהעמדה המוצהרת של סעודיה והתעקשותה לדבוק ביוזמה הערבית, שהיא במקור יוזמה סעודית, אחרים ראו בו תמרון דיפלומטי חכם שמטרתו רכישת זמן ו הימנעות מהתנגשות עם ממשל ביידן.
נכון שבנאומו מעולם לא התייחס לא ליוזמה הערבית ולא למדינה הפלסטינית, והוא לא קשר את הנורמליזציה עם הקמת מדינה פלסטינית עצמאית עם מזרח ירושלים כבירתה על כל השטח הפלסטיני שנכבש במלחמת 1967 כפי שצוין ביוזמה, אך יחד עם זאת הוא לא אמר שום דבר שיכול להיות. מובן שהוא מוכן לקבל כל דבר פחות ממדינה פלסטינית עצמאית כמחיר לנורמליזציה של היחסים עם "ישראל".
עם זאת, הוויכוח הנוכחי סביב העסקה האמריקאית המוצעת לא הצליח לפרק את הבעיה העיקרית שלה, הנוגעת לקשר האורגני בין הדרישות הלאומיות הטהורות הנוגעות לסעודיה בלבד, כמדינה וכמערכת פוליטית, לבין הדרישות הנוגעות לכך. לסוגיה הפלסטינית ולסכסוך הערבי-ישראלי, ולהימנע מלהעמיק במניעים והצדקות לקשר זה.
לסעודיה יש דרישות מארה"ב, ישנות ומחודשות, חלקן נוגעות להיבטים ביטחוניים וביטחוניים, ואחרות נוגעות לתוכנית הגרעין הסעודית. סעודיה רוצה שארצות הברית תסכם איתה הסכם ביטחוני המחייב אותה להגן עליה במקרה של פלישה או תוקפנות של כל מדינה אחרת, בדומה להסכם המקים את נאט"ו, ותסיר את האיסור שהוטל לספק לה סוגי נשק מתקדמים טכנולוגית, כמו מטוסי F-35 ואחרים, במקביל, היא גם רוצה שתעזור לה לקיים תוכנית גרעינית שתאפשר לה להעשיר אורניום על אדמתה.
אולם, בעבר השתמשה ארה"ב בתירוצים שונים, משפטיים, מדיניים וביטחוניים, כדי להצדיק את דחייתה לדרישות אלו. רובם נסבו סביב רצונה העז ש"ישראל" תישאר מונופול על נשק גרעיני באזור. וה"צבא" הישראלי ישמור על עליונותו, האיכות, מבחינת חימוש ואימונים, עדיפה על כל צבאות ערב גם יחד.
עם זאת, עמדת ממשל ביידן לגבי דרישות אלו השתנתה כעת, ולפיכך ארצות הברית מוכנה ומוכנה להגיב לדרישות אלו, בתנאי שהממלכה תסכים לנרמל את יחסיה עם "ישראל".
סעודיה הביעה את נכונותה, לפחות באופן עקרוני, לנרמל את היחסים עם "ישראל" בתנאי שהאחרונה תשנה את עמדתה לגבי הפלסטינים והנושא הפלסטיני. עם זאת, השאלה המתעוררת כאן צריכה להסתובב סביב מהות, הסיבות והגבולות של הקשר בין דרישות סעודיה מארה"ב מחד, לבין אלו הקשורות לנורמליזציה והנושא הפלסטיני מאידך גיסא, בין אם מהאמריקנית. פרספקטיבה או מנקודת מבט סעודית.
יש הסבורים שקשה לסעודיה לנרמל את יחסיה עם "ישראל" מבלי להציע משהו לפלסטינים, אבל המיקוד האמיתי שלה מתמקד בעיקר בדרישות הלאומיות שלה מארה"ב, מה שאומר שסעודיה בעצם מבקשת להשתמש הנושא הפלסטיני ככלי לשיפור מעמדה. משא ומתן, בתקווה להוציא מארה"ב את מירב הוויתורים האפשריים לטובת דרישותיה הלאומיות.
אם מסקנה זו נכונה, צפוי שהנושא הפלסטיני יהיה נושא המיקוח המרכזי הפגיע ביותר לוויתורים, מה שמסביר את השינוי בעמדת המשא ומתן הסעודית מעמדת הדרישות בתחילה למימוש היוזמה הערבית ולביסוס הפלסטיני. ציין תחילה, כתנאי לנרמול היחסים עם "ישראל" לעמדת הדרישות "לשפר את המצב". הפלסטינים", כפי שציין יורש העצר בנאומו בפני פוקס ניוז.
מנקודת המבט האמריקאית, העניין נראה אחרת לגמרי. הנושא החשוב ביותר עבור ממשל ביידן אינו קשור למעשה לנורמליזציה של סעודיה ביחסיה עם "ישראל", למרות רצונה להשיג מטרה זו, ככל שהוא קשור לרצון להרחיק את ערב הסעודית מסין ומרוסיה. לעבוד כדי להחזיר אותו לחיק ההשפעה המערבית.
ברור שארה"ב עוקבת בדאגה רבה אחר התפתחות היחסים בין רוסיה וסעודיה, במיוחד בכל הנוגע לתיאום מדיניות בנושא הפקת נפט, ובדאגה רבה יותר אחר התפתחות היחסים בין סין וסעודיה, במיוחד לאחר הפעילות החשובה. תפקיד שמילאה סין במתן אפשרות לסעודיה ולאיראן לשקם את היחסים הדיפלומטיים ביניהן שנותקו במשך שנים רבות.
מכיוון שממשל ביידן מודע לחלוטין לכך שהוא לא יכול לתת לסעודיה ערבויות ביטחוניות, או להסכים לתוכנית גרעין שלווה ללא אישור מפורש מ"ישראל", היה זה טבעי שהנורמליזציה בין "ישראל" וסעודיה תהפוך לשער המתאים ל מפתה את "ישראל". על ידי התקשרות לעסקה שמטרתה להשיג מספר יעדים אמריקאים בו זמנית: הרחקת ערב הסעודית מהשפעה רוסית וסינית ככל האפשר, שיפור סיכוייו של ביידן להיבחר מחדש לכהונה שנייה, ואפשרות ארצות הברית להחזיר את השפעתה באזור המזרחי באמצעות בעלת בריתה הראשונה, "ישראל".
אני חושב שעדיין מוקדם מדי לשפוט את כוונותיה האמיתיות של סעודיה, והאם מדינה שתבין שהיא המשפיעה והמשפיעה ביותר בזירה הערבית והאסלאמית בשלב הנוכחי יכולה להסתכן בנורמליזציה של היחסים עם ממשלה. הוא הקיצוני והגזעני ביותר בתולדות "ישראל". כל האינדיקטורים מאשרים שסעודיה כלל לא זקוקה לנורמליזציה כזו, שלא תוסיף לה דבר, להיפך, היא תפחית מהאיזון שלה ברמות וברמות שונות, במיוחד שהיא עלולה להביא לסגירת כל הדלתות. שבקושי נפתחו בפניה, והיא הרחיבה את המרווח הזמינ לתנועתה לאחרונה, ברמה הבינלאומית והאזורית.
הוויתורים שצפויה לעשות ממשלת "ישראל" הנוכחית לא יעלו בשום אופן לרמה שתענה לשאיפות המינימום ולזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני. כי קשה להעביר את העסקה האמריקאית מבלי להפעיל לחץ ממשי על הרשות הפלסטינית, מתוך ציפייה שהלחצים הללו יחשפו את המשטר הסעודי השולט לביקורת נרחבת, לא רק מצד סיעות ההתנגדות הפלסטינית החמושות, אלא גם מצד העמים הערבים. עדיין מחבקים ותומכים בעניין הפלסטיני, למרות כל הדיכוי שנוהגים נגדו המשטרים השולטים.
מצד שני, לא מן הנמנע שהנורמליזציה הזו תוביל לסיום מהיר של ההתקרבות שהושגה לאחרונה לאיראן, ולפתיחות שהושגה לאחרונה גם עם רוסיה וגם עם סין. אני מאמין שזו תהיה טעות חמורה להאמין שהעסקה המתכוננת כעת על ידי ממשל ביידן היא נושא אזורי הקשור לסכסוך הערבי-ישראלי, או ליחסים של ארה"ב עם כמה מדינות במזרח התיכון. למעשה, זה לעסקה מימדים גיאו-אסטרטגיים ברורים, ולכן יש לה קשר הדוק לסכסוך המתמשך בזירה העולמית. לעבור למערכת בינלאומית חדשה שתסיים את מצב החד-קוטביות ותקבע מערכת רב-קוטבית.
לדעתי, לעסקה זו יש קשר הדוק להכרזה שהתפרסמה בתום פסגת ה-G20 שהתקיימה בניו דלהי לפני מספר ימים, בדבר הקמת מסדרון כלכלי המקשר בין הודו לאירופה, ועובר דרך האמירויות, ערב הסעודית, ירדן ו"ישראל", פרויקט שבנימין נתניהו הריע.
סין ראתה את עצמה כמטרה של תקיפה זו, והגיבה להזמינה את הנשיא בשאר אל-אסד, נשיא סוריה הנצור על ידי ארצות הברית וישראל, לבקר בה ולחתום על הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי ביניהן. אם צעד זה מעיד על משהו, הוא מצביע על כך שאזור המזרח התיכון הפך, אולי יותר מאי פעם, ללב המאבק המתמשך להתחרות על מנהיגות המערכת הבינלאומית.
סעודיה אינה צריכה לנרמל את יחסיה עם ממשלה המדכאת את העם הפלסטיני בוקר וערב, ואינה מסתירה את כוונותיה להרוס את מסגד אל-אקצא ולבנות במקומו את מקדש שלמה. עדיף לה חכו מעט ודחו את ההחלטה בנושא זה עד לאחר הבחירות הבאות לנשיאות ארה"ב, במיוחד מכיוון שהיא יכולה להשיג נשק שאתם רוצים, ותוכנית גרעין למטרות שלום ממקורות אחרים שאפשר לסמוך עליהם טוב יותר.
