אתגרי יחסי החוץ של ישראל לאחר סערת אל-אקצא
אחת ההשלכות המרכזיות של מתקפת סערת אל-אקצא הייתה המשבר במדיניות החוץ של המשטר הציוני, שהשפיעה אפילו על יחסי תל אביב עם בעלות הברית המערביות.
לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, לאחר מבצע סערת אל-אקצא ב-7 באוקטובר 2023, המשטר הציוני פתח במבצע נרחב ועקוב מדם נגד ארגון ההתנגדות האסלאמית חמאס ולמעשה נגד תושבי רצועת עזה, שעדיין נמשך. במהלך המבצע הקרקעי הזה, שבוצע לאחר הפצצות כבדות של חיל האוויר הישראלי, כמעט כל שטחי רצועת עזה נכבשו, נוקו ולאחר מכן פונו. כעת נותרו רק ציר פילדלפי בגבול מצרים וציר נצרים במרכז עזה בידי כוחות הצבא הישראלי, אבל כוחות אלה תוקפים מדי פעם את האזורים הללו באמתלה של פעילות וריכוז מחודשים של לוחמים פלסטיניים שם, כובשים אותם מחדש ולבסוף עוזבים.
הידיעות והדיווחים על הפלישה הצבאית לרצועת עזה והפצצותיה האכזריות בתקופה זו לא היו דבר שניתן להסתיר בתוך השטחים שבשליטת המשטר הציוני ושהעולם לא יהיה מודע לכך. פשעי המשטר הציוני השתקפו בכל רחבי העולם ובמדינות שונות והשפיעו על יחסי החוץ של ישראל. מאמר קצר זה בוחן ומנתח את האתגרים של ישראל בהקשר זה. ככלל, ניתן לחלק את אתגרי המשטר הישראלי בתחום יחסי החוץ בתקופה זו לחמישה תחומים נפרדים:
1. ביחסים עם תומכות מסורתיות: היחסיה האיתנים של ישראל עם תומכותיה המסורתיות, מדינות המערב, הושפעו בתקופה זו. גם ארה''ב, התומכת החשובה ביותר של ישראל מזה עשורים רבים, לא הייתה יוצאת דופן. למרות שהנשיא ביידן הפגין נאמנות בלתי צפויה לישראל, מעטים מחברי המפלגה הדמוקרטית בארה"ב תמכו בו בעמדה זו. אפילו סגנית הנשיא והמועמדת הדמוקרטית הנוכחית לנשיאות, קמלה האריס, נוקטת עמדה שונה למדי כלפי ישראל. עמדתם של תומכי המפלגה והדרגים הנמוכים יותר ביקורתית כלפי ישראל. רבים מהם קוראים להפסיק את הסיוע הצבאי של ארה"ב לישראל ותומכים בהכרה בפלסטין ובהקמת מדינה פלסטינית עצמאית. אותה אווירה גרמה לג'וש שפירו, שהיה מועמד לסגן של המועמדת לנשיאות האריס, לאבד את ההזדמנות לכהן בתפקיד זה בשל עמדותיו הפרו-ישראליות, ואדם מתון יותר (ביחס למחלוקת זו), מר טים וואלס, תפס את מקומו.
בתקופה זו, השליטים האמריקאיים מתחו שוב ושוב ביקורת על תפקוד ישראל ברצועת עזה ולפחות במקרה אחד הקפיאו את יצוא חלק מהנשק האמריקאי לישראל. בהקשר זה, עמדת שאר העולם המערבי, במיוחד האיחוד האירופי, הייתה ביקורתית וחמורה יותר כלפי פשעי ישראל בעזה. שר החוץ של האיחוד האירופי, ג'וזף בורל, ביקר את ישראל בצורה כה חריפה ומתמשכת עד שישראל האשימה אותו רשמית באנטישמיות. בנוסף, כמה מדינות אירופיות, כולל ספרד, אירלנד ונורבגיה, הכירו במדינת פלסטין. גם בריטניה הפסיקה לייצא חלק מהנשק לישראל לאחר ניצחון מפלגת הלייבור בבחירות האחרונות.
2. ביחסים עם מדינות באזור המזרח התיכון: יחסי ישראל עם מדינות האזור נראו במצב טוב לפני מבצע סערת אל-אקצא. תהליך הנורמליזציה עם מדינות ערב התגבר תחת הכותרת של "הסכמי אברהם", וכמה מדינות בעולם הערבי, כולל איחוד האמירויות, בחריין, מרוקו וסודאן, הכירו בישראל ויצרו איתה יחסים רשמיים. בתקופה זו גם פחתו בעיות היחסים בין ישראל לטורקיה ושני הצדדים היו בדרך לשפר את יחסיהם. בנוסף, פורסמו דיווחים רבים על הקרבה בין סעודיה וישראל ועל הנורמליזציה הקרובה ביניהן. הפעולה של ישראל ברצועת עזה הפכה לחלוטין את המצב. כלומר, יחסי ישראל עם מדינות האזור בתקופה זו לא רק התחזקו, אלא גם נחלשו. היחסים בין טורקיה לישראל נעשו מתוחים מאוד. טורקיה ניתקה את רוב יחסיה הכלכליים עם ישראל. ירדן החזירה את שגרירה מישראל. היחסים המדיניים, הדיפלומטיים והכלכליים של מדינות ערב (בעלות היחסים עם ישראל) עם משטר זה נחלשו, אך לא הביאו לניתוק היחסים.
3. ביחסים עם ארגונים בינלאומיים: פעולותיה של ישראל ברצועת עזה ורצח העם הפלסטיני הביאו לאתגר חמור ביחסי משטר זה עם ארגונים בינלאומיים, האחראים על שמירת השלום והביטחון וכיבוד זכויות האדם בעולם. בראש הארגונים הללו עומד האו"ם. נושא פלסטין והמצב בעזה נדונו פעמים רבות במועצת הביטחון. ככלל, רוב החברות במועצת הביטחון מתחו ביקורת על פעולותיה ופשעיה של ישראל נגד אזרחים פלסטיניים בעזה, אך בשל התנגדות ארה"ב והשימוש שלה בווטו, דיונים אלו נותרו חסרי תוצאות. מועצת הביטחון הצליחה רק פעם אחת לקבל החלטת ביניים שהייתה תוצאה של פשרה בין ארה''ב לבין חברות אחרות במועצת הביטחון. בהחלטה זו מתבקשת ישראל להסכים להפסקת אש בעזה. במהלך תקופה זו קיימה העצרת הכללית של האו"ם מספר דיוני חירום, שהסתיימו בהוצאת החלטה ובביקורת על פעולות ישראל בעזה. בהחלטה ביקשה העצרת הכללית של האו"ם מישראל לסגת תוך שנה מהשטחים הכבושים בגדה המערבית וברצועת עזה. גם מוסדות בינלאומיים אחרים, כולל בית הדין הפלילי הבינלאומי ובית הדין הבינלאומי לצדק, נקטו עמדה נגד ישראל. בית הדין הבינלאומי לצדק, שפתח במשפטה של ??ישראל בעקבות תלונת דרום אפריקה ותמיכת עשרותן של מדינות ברחבי העולם, ראה בית משפט זה מוסמך לחקור את רצח העם הפלסטיני בעזה וביקש מישראל לנקוט בכל הצעדים הנדרשים להפסיק את רצח העם של הפלסטינים. כמו כן, מתנהלת בקשת התובעת של בית הדין הפלילי הבינלאומי לעצור את ראש הממשלה ושר הביטחון של ישראל בגין עבירת רצח העם הפלסטיני.
4. בדעת הקהל הבינלאומית: פשעי המשטר הציוני ברצועת עזה, שהובילו למותם של יותר מ-40,000 בני אדם, רובם נשים וילדים, הפעילו לחץ על מצפון הציבור וגרמו לעמדה ציבורית נגד ישראל. מהלך זה, במיוחד בחברות מערביות, שהן בסיס התמיכה העיקרי בישראל, יצר אתגרים רציניים למערכת היחסים הנוכחית בין ישראל למערב, כמו גם לעתידה. מאז ה-7 באוקטובר, מדינות המערב הפכו לזירת הפגנות ושביתות מסיביות של קבוצות ציבוריות שונות, בעיקר סטודנטים, נגד רצח העם ברצועת עזה על ידי ישראל. לאוניברסיטאות, לסטודנטים ולפרופסורים באוניברסיטאות יש תפקיד בולט ויעיל מאוד במחאות אלו. חלק מההפגנות הללו הובילו לעימותים, לשביתות ולדיכוי משטרתי, ואחרות אילצו את האוניברסיטאות לקבל את דרישות הסטודנטים לנתק את הקשרים עם ישראל.
5. בתחום הארגונים הלא ממשלתיים: ארגונים לא ממשלתיים במדינות שונות, בעיקר מדינות המערב, נקטו עמדה נגד פעולותיה של ישראל בעזה וביצעו פעילות רחבה לגינוי פעולות אלו של המשטר הציוני והפסקתן. בראש הארגונים הללו עומדים מוסדות זכויות אדם. ארגון אמנסטי הבין-לאומי וארגון משקיפי זכויות האדם, כשני ארגונים חשובים בתחום זה, גינו שוב ושוב את פעולותיה של ישראל בעזה, ניסו להפעיל לחץ על דעת הקהל והמדינות ללחוץ על ישראל כדי למנוע ממנה לבצע פשעי מלחמה והפרות זכויות אדם.
האתגרים של ישראל בתחום יחסי החוץ לאחר ה-7 באוקטובר כוללים גם נושאים נוספים, אך נראה כי חמשת התחומים המוזכרים - "אתגר ביחסים עם תומכות מסורתיות", "אתגר ביחסים עם מדינות באזור המזרח התיכון", "אתגר ביחסים עם ארגונים בינלאומיים", "אתגר בדעת הקהל הבינלאומית" ו"אתגר בתחום הארגונים הלא ממשלתיים" הושפעו יותר מאחרים, ויהיו להם השפעה רבה יותר על עתידה של ישראל וביטחונה.
מחבר: ד"ר האדי בורהאני/ פרופסור מאוניברסיטת טהראן
