הכל על הסיפור של חאלב-1 / מה תפקידה של ארה''ב?
ההתפתחויות בצפון סוריה לאחר כינון הפסקת האש בדרום לבנון הציתו שוב את אש מלחמת האזרחים במדינה זו בתמיכה ישירה של ישראל, ארה''ב וטורקיה.
המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, עלירזא מג'ידי - אם מישהו היה מדבר על מצב כזה בחאלב לפני 5 ימים, אולי היו רואים בו "בור לחלוטין במציאות". אבל איך ולמה הכל השתנה פתאום כל כך? אין ספק שאין לנתח את האירוע הזה מבלי לשים לב לרקע שלו ומאחורי הקלעים, כי זה היה יוצא דופן ולא יכול היה לקרות במגמות רגילות.
כדי להבין היטב, די לזכור שמאז סוף 2015, קבוצות סלפיות ותכפיריות באידליב מעולם לא ביצעו פעולה, אלא אם כן נאלצו לבסוף לסגת עוד יותר. לבסוף, הן הסכימו להפסקת אש לפני 56 חודשים והתרחקו לחלוטין מאווירת מבצעים גדולים. אבל הפעם, הן כבשו כ-300 קמ"ר תוך שלושה ימים, ומה שהכי חשוב הוא שכבשו חלקים מהעיר "חאלב" (בירתה הכלכלית של סוריה בשנים שלפני המלחמה) ללא עימות קשה ומשמעותי! כיצד ניתן לנתח את ההבדל הזה?
בניתוח הגורמים להבדל או דואליות זו, יש צורך להבחין בין המישורים הצבאי, הביטחוני והמדיני. במישור המדיני-דיפלומטי, יש לקחת בחשבון שני נושאים - "התייעצות בין אנקרה למוסקבה על חאלב" ו"התפקיד המעודד והתומך של ארה''ב בתוקפנות של ארגון תחריר א-שאם בחאלב". במאמר זה אנו מסבירים במיוחד את הנושא השני - " התפקיד המעודד והתומך של ארה''ב בתוקפנות של ארגון תחריר א-שאם בחאלב".
ערוצי התקשורת היעילים הראשונים בין תחריר א-שאם לוושינגטון
באפריל 2021, מנהיג ארגון הטרור תחריר א-שאם, "אבו מוחמד אל-ג'ולני", קיים לראשונה שיחה רשמית עם האמריקנים. "מרטין סמית'", עיתונאי אמריקאי מפורסם, הגיע לאידליב וראיין את מנהיג תחריר א-שאם, אל-ג'ולני, במחבואו כדי שהראיון הזה יתפרסם בתוכנית "פרונט ליין" ברשת PBS.
רק חודשיים לאחר מכן, מקורות חדשות שונים דיווחו על פגישתו עם "ג'ונתן פאוול", נציג סוכנות הריגול הבריטית, וגם השליח הלונדוני לשעבר ללוב נפגש עם אל-ג'ולני באידליב. לאחר מכן הופעלו הערוצים הללו, ונציגי ארה''ב ומדינות אירופה הגיעו לאידליב לפחות 5 פעמים נוספות כדי להיפגש עם אל-ג'ולני.
אבל זה לא היה כל הסיפור. ברור שהצד המערבי רצה לבחון את הטרוריסטים של תחריר א-שאם ולהראות תמונה מציאותית יותר שלהם. גם אל-ג'ולני ניסה לשכנע את הצד המערבי שהוא לא ימצא בעל ברית טוב ממנו במצב המציאותי של סוריה וכי עליו לתמוך בו ככוח אופוזיציה - שיש לו אזור שלטון משלו.
הצעת ארה''ב לתקוף את חאלב - חלק מהתוכנית הגדולה של ארה''ב לחלק את סוריה לשני חלקים
מצב זה נמשך עד שבמרץ 2023 הציעה ארה''ב למשלחת של תחריר א-שאם לפתוח במתקפה מאידליב לעבר חאלב. לצורך כך הם הייתה מוכנה לתת ויתורים נוספים לתחריר א-שאם ואף להכין את הקרקע להסרת שמו מרשימת קבוצות הטרור! לפי הערכת האמריקאים, הייאת תחריר א-שאם היה הקבוצה היחידה שביכולתו לפלוש לעבר חאלב כדי להפעיל לחץ על קבוצות ההתנגדות וצבא סוריה. במילים אחרות, לארגון "כוחות סוריה הדמוקרטית" לא הייתה מוטיבציה לפעולה זו, ומצד שני, הוא ראה זאת לרעתו; כי הוא לא רצה להיכנס לעימות רציני עם המשטר הסורי. כמו כן, קבוצות המורדים החמושות ב"צבא הסורי הלאומי" כפופות לפיקוד של הצבא הטורקי, ואנקרה עמדה כנראה בהסכמים עם רוסיה ולא יכלה להוציא רשמית את פקודת המבצע. כתוצאה מכך, החלופה היחידה שנותרה הייתה ארגון תחריר א-שאם, ובכירים בוושינגטון נכנסו למשא ומתן עם מנהיג תחריר א-שאם. לצורך כך, הם נתנו תמריצים לשליט אידליב לעשות זאת.
באותה תקופה, התוכנית הגדולה של ארה''ב הייתה לדחוף את ארגון כוחות סוריה הדמוקרטית ואת זרם המורדים לברית זה עם זה וגם להצליח לשחרר אזורים חשובים משליטת הצבא הסורי במהלך שני מבצעים חשובים. שני המבצעים החשובים הללו היו בבירור התקפת קבוצות המורדים על חאלב ופלישת הכובשים האמריקניים לאל-בוכמאל והניסיון לחבר בין אל-תנף למזרח הפרת. אפילו כמה אמריקאים אופטימיים הביעו תקווה ששלושת המחוזות הדרומיים א-סווידא, דרעא וקוניטרה יצטרפו לזרם המורדים, כך שמחצית מהשטח הסורי יהיה בשליטת הצבא הסורי והחצי השני בשליטת המורדים.
עם זאת, הפרויקט האמור נכשל. טורקיה לא רצתה לקבל את הרעיון הזה בשום פנים ואופן, וראתה בארגון כוחות סוריה הדמוקרטית מסוכנת יותר מהשלטון המרכזי בסוריה. בנוסף, הגישות הטוטליטריות של המנהיגים הכורדים של ארגון כוחות סוריה הדמוקרטית עוררו את זעמם של השבטים הערביים במחוז דיר א-זור, וזה גרם למחאה של כמה שבטים בחאלב במזרח הפרת.
במצב כזה, הפרויקט האמריקאי נכשל; אבל נוצר ערוץ תקשורת טוב בין תחריר א-שאם לוושינגטון. אל-ג'ולני ראה בארה''ב מעצמת-על איתנה במאבק נגד בשאר אל-אסד. כתוצאה מכך, הוא חשב שעל ידי קבלת תמיכת ארה''ב, ראשית, תלותו של תחריר א-שאם בתמיכת אנקרה תפחת ותהיה לה יותר עצמאות יחסית מול טורקיה, ושנית, היא תוכל להגדיל באמצעות ארה''ב את משקלה ואת כוחה בסוריה. בצד שני, גם ארה''ב הבינה כי אל-ג'ולני הוא החלופה היחידה האמינה והבלתי תלויה למחצה בקרב המורדים בסוריה, ולגבי השאר, עליה להסכים תחילה עם ארדואן.
המאמץ של ארה''ב לשכנע את תחריר א-שאם במהלך שלושת החודשים האחרונים
לאחר תקרית "מג'דל א-שמס" והנחישות הרצינית של המשטר הציוני להנחית מכות קשות וחסרות תקדים להתנגדות, אחת התוכניות שעלו על סדר היום הייתה הפעלת החזית הסורית. בהקשר זה עמדו על הפרק כמה תרחישים, אחד מהם תקיפת מחבלים של ארגון תחריר א-שאם על העיר חאלב.
היתרון החשוב ביותר של תוכנית זו היה אי-מעורבות ישירה של ארה''ב והמשטר הציוני בפעולה זו. כך יכול המשטר הציוני להתמקד בתוכניותיו הבאות, ובמקביל, המורדים הסוריים יתקפו את העיר חאלב ויפגעו בהתנגדות. בהקשר זה צריך להקפיד שגם תפקידה העקיף של ארה''ב לא יהיה ניכר; כי לחלק משמעותי מזרם המורדים ובעיקר מקבוצות תכפיריות יש עמדה נחרצת נגד ארה''ב.
לצורך כך, וושינגטון השתמשה בערוצי התקשורת הקודמים שלה וביקשה מקבוצות המורדים בסוריה להתכונן למתקפה על חאלב. בהקשר זה, ארגון תחריר א-שאם היה החלופה הטובה והאמינה ביותר, וניתנו לו אמצעים מספיקים ותמיכה מודיעינית ופוליטית. מצד שני, החוויה של מרץ 2023 גרם לארה''ב לשים לב לחולשות ולרגישויות של טורקיה הפעם ולהבטיח לה שהמבצע הזה לא יהיה חלק מתוכנית גדולה יותר שנקראת "ברית בין המורדים לכוחות סוריה הדמוקרטית", ושהמורדים אמורים רק לצבור יותר כוח ומשקל על ידי כיבוש חאלב.
עם זאת, אחת הרגישויות החמורות של טורקיה הייתה הנושא של "שיתוף פעולה ישיר של קבוצות המורדים עם ארה''ב". טורקיה השקיעה שנים כדי להפוך את קבוצות המורדים לכוחות הפרוקסי שלה באזור, וכעת יציאתן ממעגל ה"פרוקסי" ויחסיהן העצמאיים עם ארה''ב לא היו רצויים לה. באותה תקופה, טורקיה הסכימה רק להקמת חדר מלחמה משותף (המכונה "אל-פתח אל-מובין"), אבל היא התנגדה לביצוע הפעולה הזו.
הנקודה המעניינת כאן היא שבשלב זה, חלק מהקבוצות החמושות בצבא הסורי הלאומי הצטרפו לחמ''ל אל-פתח אל-מובין, וזה עורר את זעמה של טורקיה, עד כדי כך שקבוצה גדולה כמו "אל-ג'בהה א-שאמיה" התפלגה והנהגתה נחשלה בלחץ טורקיה.
הפסקת האש בלבנון ותחילת פעולות טרור באידליב
לאחר האכזבה של ארדואן מהפגישה עם בשאר אל-אסד, ארה''ב הפעילה יותר לחץ על הקבוצות החמושות ובמקביל העלתה לסדר היום התייעצות רצינית יותר עם אנקרה. כתוצאה מכך, תחריר א-שאם, יחד עם הקבוצות החמושות הנוכחות במחוז אידליב (אחראר אל-שאם, פילאק אלשאם ועוד) הפעיל את חמ''ל אל-פתח אל-מובין ופתח במתקפה רחבת היקף על חאלב.
מבחינת עיתוי הפעולה, ארה"ב שלחה מסר שהזמן הטוב ביותר לתקוף את חאלב הוא במקביל להכרזה על הפסקת האש בלבנון. בימים האחרונים שלפני הפסקת האש, המשטר הציוני השמיד את כל נתיבי הקשר בין סוריה ללבנון. המטרה הייתה לחסום את נתיב הקשר בין סוריה ללבנון כך שלוחמי ההתנגדות, בעיקר חיזבאללה בלבנון, לא יוכלו לחזור בקלות ובמהירות מלבנון לצפון סוריה.
ולגבי טורקיה...
באשר לטורקיה, יש לזכור שהם מברכים מכל הלב על שליטתם של המורדים בחאלב. במשא ומתן עם אנקרה הם היו מוכנים לתת ויתורים נרחבים למוסקבה בסוריה ומחוץ לסוריה בתמורה להחזרת זרם המורדים לחאלב. לטענתם, שליטת המורדים בחאלב יכולה לייצב את בסיס המורדים בצפון ולמשוך הון לאזור הזה. במקביל, גם חלק ניכר מהפליטים הסוריים בטורקיה יחזרו למולדתם. בתוך כך, משקל זרם המורדים עולה במשוואות הבינלאומיות, ובשל ההשפעה הגבוהה של טורקיה בקרב המורדים, אנקרה יכולה לנצל את הנושא הזה.
במבצע זה, טורקיה תומכת פוליטית וביטחונית בכיבוש חאלב מאחורי הקלעים, כי מצד אחד היא רואה זאת בקנה אחד עם האינטרסים שלה, ומצד שני היא לא רוצה שקבוצות המורדים יצאו משליטתה, ולכן, יש לה שיתוף פעולה יחסי איתן - בצל עצמאותן. בנוסף, יש לציין כי במקרה של כיבוש מוחלט של חאלב, תועלה גם סוגיית השלטון בחאלב, וטורקיה רוצה למלא שם תפקיד - בעקיפין. כפי שהוזכר בהתחלה, נדבר על תפקידה של טורקיה בפירוט במאמר אחר.
סיכום
לפי ההסברים לעיל, ברור שהרעיון של כיבוש חאלב היה בעצם פרויקט אמריקאי להפעיל לחץ נוסף על ההתנגדות באזור כולו. ייתכן שרוב הכוחות של קבוצות הטרור לא היו מודעים למטרות מאחורי הקלעים של פעולה זו ותקפו את חאלב מתוך כוונה הזויה של "ג'יהאד", אבל למעשה, הם היו חלק מהתוכנית הגדולה של ארה''ב לתמוך בביטחון המשטר הציוני ולהחליש את ההתנגדות. נקודה מאלפת היא שחלק מאנשים עם רעיון הג'יהאד ובמשאלה ל"שהאדה" בדרך האל, לא רק שלא נלחמים בפועל, אלא דוקרים את הלוחמים והמתנגדים מאחור.
