קריינות הפגישה עם חאג' קאסם והבכירים על ה-JCPOA
שר החוץ של איראן אמר: בימים האחרונים של ה-JCPOA היה חשש כי האם ה-JCPOA הזה משפיע גם על תוכנית הטילים שלנו או לא? לכן, אורגנה פגישה בה נכחו כל המפקדים הבכירים של הכוחות המזוינים וגם האלוף סולימאני הגיע.
סוכנות הידיעות טסנים דיווחה: "השהיד קאסם סולימאני" מוכר בפי כולם כאיש תחום ודיפלומטיה, ותפקידו באזור וקירוב ממשלות ומדינות עם ההתנגדות אינו נסתר מאיש.
בהקשר זה, לרגל יום השנה החמישי למותו של האלוף קאסם סולימאני, הלכנו לדיפלומט שאולי היה איתו הכי הרבה קשר בתחום זה.
ד"ר סייד עבאס עראקצ'י, שר החוץ של הרפובליקה האסלאמית של איראן, רואה באלוף סולימאני דיפלומט מאומן ומצוין.
ד"ר עראקצ'י , יליד 5 בדצמבר 1962, בעל תואר ראשון ביחסים בינלאומיים מהפקולטה ליחסים בינלאומיים של משרד החוץ, תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת אזאד האסלאמית, סניף טהראן, ודוקטורט בפוליטיקה. מחשבה מאוניברסיטת קנט.
עראקצ'י נכנס למשרד החוץ בשנת 1988 ועבד כשגריר איראן בפינלנד בשנים 1998 עד 2002 וכשגריר איראן ביפן בשנים 2006 עד 2010.
משנת 2017 עד 2021 , כיהן בתפקיד סגן שר החוץ המדיני וכן היה חבר בצוות המשא ומתן הגרעיני של איראן עם קבוצת 5+1, ומאז 2022 הוא עבד כמזכיר המועצה האסטרטגית ליחסי חוץ.
ד"ר עראקצ'י נבחר ומונה לשר החוץ של הממשלה ה-14 באוגוסט השנה לאחר מותו של אמיר עבדאללהיאן, שר החוץ של הממשלה הקודמת.
טסנים: השר עראקצי קודם כל, בבקשה ספר לי מאיפה התחילה ההיכרות שלך עם האלוף סולימאני ואיך הכרת אותו ואת מהלך הקשר שלך איתו.
עראקצי : הכרתי את האלוף סולימאני מרחוק ולפעמים ביקרתי אותו בפגישות או בטקסים, אבל ההיכרות הקרובה בינינו התחילה כשהייתי סגן במשרד החוץ, כשהשתתפתי בכמה פגישות בהן גם נכח ואני יכול לומר שמסביבות שנת 2010 ואילך, היו הרבה פגישות שהוא השתתף בהן וגם אני נכחתי בשל עבודתי, ובהדרגה בפגישות הללו ההיכרות שלנו הפכה הרבה יותר קרובה ורצינית ומצאנו סוג של חברות ואמפתיה ש נמשך עד היום האחרון.
טסנים: חוץ מהעבודה, איך ראית את הקשר שלו עם אנשים, בעיקר במשרד החוץ? יש הרואים את כוח קודס מקביל למשרד החוץ בחלק מהעניינים, מה דעתך בעניין הזה?
עראקצי : צריך להסתכל עליו (האלוף קאסם סולימאני ז"ל) הן מההיבט האישי שלו והן מההיבט של הארגון שעליו היה ממונה, הפן האישי שלו ידוע ואין צורך לומר; הייתה לו מוסר מיוחד והוא יכול היה לתקשר ולחמם לכולם, והוא באמת הסתכל על כולם כאל ארצי או חבר בשיטה השלטת של המערכת, בדרך כלל לא היה לו שום קשר לקווים ופלגים וכו', המראה שלו היה מאוד לאומי והוא התחשב באנשים באותו אופן. התפיסה הלאומית שאני מציע הייתה ראיית חתך ותפיסה שהתחשבה בסוגיות המאקרו של המדינה, המהפכה, האזור וכו' ועסקה באנשים ברמה זו.
זה היה אותו דבר גם ברמה הארגונית, כלומר הגישה שלהם בכלל לא הייתה גישה ארגונית והייתה גישת מאקרו מנקודת המבט של האינטרסים המאקרו של המדינה והמהפכה זה לא היה אפשרי עבורו להתנהג ככה והייתה לו גישה מאוד צנועה. במיוחד בשנים האחרונות האלה, כששמו הועלה כאגדה, אולי כשאנשים פגשו אותו, לא האמינו שהוא כל כך צנוע וחם לב, והוא דיבר כל כך כלאחר יד ובדרך אגב, וקיבל את כולם בחום רב. זו הייתה התכונה המיוחדת שלו.
* האלוף סולימאני ראה את התחום והדיפלומטיה זהים ומקבילים
מבחינת מאפיינים ארגוניים, העובדה שלכוח קודס היה סכסוך עם משרד החוץ, למשל, לא הייתה וכלל לא כך יש לו נוכחות בשטח, האחת היא נוכחות דיפלומטית יכול להעיד שבתקופתו התחום והדיפלומטיה נתפסו כאותו דבר, ולפחות לדעתו כך היה.
טבעי שחלק מהתנאים דרשו מתן עדיפות לתחום ויש תנאים שדרשו גם לתת עדיפות לדיפלומטיה, לא בגלל שהיא חשובה יותר אבל מכיוון שעכשיו ובמצב הזה, הדיפלומטיה חייבת להיות בחזית והשדה נע מאחוריה או לפעמים להיפך, שזה בדרך כלל התחום שיוצר הישגים בשטח והדיפלומטיה מבקרת את ההישגים הללו לאינטרסים לאומיים ולביטחון לאומי. וכביכול, זה משתנה.
למיטב הבנתי זו הייתה השקפתו ולכן קיים פגישות שבועיות עם שר החוץ, ומפורסמת פגישתו עם שר החוץ בימי שלישי ב-6 בבוקר, ובפגישות אלו הוא סקר את כל נושאי השבוע וקשורים לאזור הם תיאמו.
כמו כן, היו פגישות רבות שהשתתפנו בהן במזכירות המועצה העליונה לביטחון לאומי, בישיבות אלו נכחו משרד החוץ, כוח קודס וסוכנויות נוספות וכל הנושאים תואמו.
* האלוף סולימאני היה דיפלומט מנוסה
אני עצמי לא מסכים ולא ראיתי בו גישה הרואה בדיפלומטיה עניין משני או נפרד, לא, שני אלו השלימו זה את זה ואני יכול לטעון שהוא עצמו היה דיפלומט מיומן, הן מבחינת סוג של גישה והבנה שלנושאים בינלאומיים וסוג האינטראקציה שהוא יצר עם הגורמים שפגש מכיוון שהוא עצמו היו לו ביקורי חוץ, כמובן, הביקורים שלו לא היו חדשות וציבוריות ותקשורת כמו של דיפלומטים, והוא היה במקומו שלו.
ראיתי את המשא ומתן וההתנהלות שלהם בישיבות דיפלומטיות, הם באמת דיברו ברמה של דיפלומט מצוין, והמראה שלהם היה נכון לגמרי, בדיוק כמו שהם היו איש חזק מאוד בתחום. לדעתי הוא עצמו (חאג' קאסם) היה אותו ביטוי של השדה והדיפלומטיה, והדבר ניכר בקיומו ובאופן התנהלותו מול המוסדות הדיפלומטיים ואחרים.
טסנים: ויכוח שעולה כאן הוא שבהתחשב בכך שחאג' קאסם (ז"ל) היה פעיל ופרודוקטיבי בדיפלומטיה בנוסף לאחריותו בשטח, עד כמה הדיפלומטיה יכולה להיות יעילה בשטח? בהתחשב במצב הנוכחי, איך היחסים בין מידן לדיפלומטיה?
עראקצ'י: זה דיון תיאורטי, ובספר "כוחו של משא ומתן" שכתבתי במהלך השנתיים-שלוש של האבטלה הללו, ציינתי גם שהדיפלומטיה נעה בעצם לכל מקום בעולם על סמך הישגי שטח. כלומר, הדיפלומטיה כשלעצמה כיוון שאין לה דבר, אותם מרכיבי כוח שיש למדינה ומופיעים בזירה, אלו הם אלו שמקדמים את הדיפלומטיה, זו לא רק הזירה הצבאית, עבור מדינות מסוימות, הזירה היא הזירה הכלכלית זה אומר שיש להם הישגים כלכליים או הישגים טכנולוגיים, או שיש להם הישגים תרבותיים ויכולות תרבותיות ושיח.
אחת היכולות של הרפובליקה האסלאמית עצמה היא היכולת ליצור שיח, כמו שיח ההתנגדות והאנטי שליטה. אלו הם התחומים שבהם כאשר מייצרים כוח, אז דיפלומטיה נעה על בסיס כוח זה ומרכיבי כוח אלו יכולים להיות מומרים לאינטרסים לאומיים, ביטחון לאומי, כבוד לאומי וכבוד לאומי באמצעות דיפלומטיה, ולכן היא אמירה מפורסמת ונכונה ש דיפלומטיה בלי כוח או בלי שדה, הוא חסר אונים לחלוטין, מצד שני, כוח אינו שלם בלי דיפלומטיה ואינו יודע לאן ללכת ומה לעשות.
לכן, כדי שהכוח שנוצר יהפוך להטבות, ביטחון, כבוד וכבוד, הוא צריך דיפלומטיה כדי לקדם אותו, אז שני אלה משלימים זה את זה ונעים יחד, והדיון הזה על הפרדת השדה והדיפלומטיה ואיזה מהם יש עדיפות זה דיון צדדי. אני חושב שבנקודת זמן מסוימת, זה יכול להיות הזמן של השטח ובזמן אחר, הדיפלומטיה תהיה בראש סדר העדיפויות ותתקדם זה לא אומר שהאחד עדין על השני, לא, בזמן מסוים. אחד מהם יכול להיות בראש והשני מאחורי התנועה לאט או להיפך, אבל בתוכנית הגדולה של הדברים, שני אלה משלימים זה את זה.
* השהיד סולימאני היה מודאג מהמשא ומתן על הגרעין, אבל הוא מעולם לא התנגד
טסנים: אחד העניינים שקרו בחייו של האלוף סולימאני והיה חשוב מאוד למדינה הוא הדיון במשא ומתן על גרעין מה היה תפקידו של חאג' קאסם והאם היו לו עצות או טיפים בנושא?
עראקצ'י: במהלך המשא ומתן על הגרעין, ככל שטיפלתי בו, ראיתי בו דאגה, אבל לא התנגדות, וקיום החשש הוא נורמלי לחלוטין, שיש חששות ושאלות זה לא רק מקובל, זה בהחלט ראוי. צריך לברך על דאגה זו.
בפגישות שהייתי בנוכחותם אף פעם לא הרגשתי התנגדות לכל הנושא, אפילו הרבה פעמים הייתה תמיכה, אלא שיש להם שאלות ותהיות ושהעלינו אותן וענינו עליהן.
* סיפור המפגש החשוב של המפקדים הצבאיים בעניין חשש הטילים בנוגע ל"JCPOA"
כמעט כל הפגישות שהיו לנו עם חברינו הצבאיות היו מאוד רציניות ותקיפות ולפעמים מאתגרות וכו', אבל התוצאות היו טובות. אחת הפגישות החשובות שזכורות לי הייתה שבימים האחרונים של ה"ג'רט" היה חשש ש; האם העסקה הזו משפיעה על תוכנית הטילים שלנו או לא? לפיכך נקבעה פגישה בה נכחו כל המפקדים הבכירים של הכוחות המזוינים וגם סרדאר סולימאני, ובאותה פגישה הסברתי במלואו את כל היבטי המקרה וכי אין קשר בין השניים והטיל שלנו. התוכנית תמשיך בדרכה באופן עצמאי לחלוטין ול-JCPOA אין מעורבות בה.
חלקים מסוימים של ה-JCPOA או החלטה 2231 היו קשורים ל-JCPOA, שאליהם התייחסו במועצת הביטחון, הועלו שאלות וזו הייתה פגישה ארוכה. אני הסברתי ועניתי על כל זה ולבסוף הרבה מהחששות נפתרו והפגישה ההיא הייתה אחת הפגישות החשובות והמשפיעות ביותר, שלאחריה ידידינו הצבאיים, כאשר החששות הנכונים שלהם נפתרו, תמכו סוף סוף ביישום ה-JCPOA, של כמובן מאוחר יותר עבור על מנת להיות בטוח ב-100%, נערכו מספר ניסויי טילים והתברר שלא קרה כלום וה-JCPOA לא נפגע, אף אחד לא התנגד לניסויי הטילים, ובסך הכל זה היה טוב מאוד, והפגישה הזו תמיד תישאר בזכרוני כפגישה מאוד מאתגרת ורצינית, אבל יחד עם זאת. זמן עם כוונות טובות וגישה חיובית ולבסוף הייתה תוצאה חיובית.
טסנים: בעצם, עד כמה אתה מסכים עם ניסויי הטילים האלה במשרד החוץ?
עראקצ'י: משרד החוץ בהחלט מסכים. אמרתי את זה פעמים רבות דיפלומטיה מסתמכת על כוח שזז, והגורמים האלה הם שיוצרים את הכוח. אמרתי פעמים רבות ואני מאמין שאלמלא יכולת הטילים שלנו, בעצם אף אחד לא היה מנהל איתנו משא ומתן, אם היה יכול להרוס את מתקני הגרעין שלנו בהתקפה צבאית. מה הייתה הסיבה שהם ינהלו איתנו משא ומתן וישבו וניהלו משא ומתן במשך שנתיים וחצי, במשך 18 ימים, שר החוץ של ארה"ב או שרי החוץ 5+1 היו מתאספים להגיע להבנות, הסיבה הייתה שלא יש את היכולת להרוס את המתקנים שלנו צבאית. הכוחות המזוינים שלנו יצרו את היכולת הזו באמצעות טילים בעלי היבט מרתיע.
יכולת תגובת הנגד שלנו הייתה בעצם מגן מגן למתקני הגרעין שלנו, וזה נוצר על ידי הטילים שלנו ויכולת ההגנה שלנו במתחם משלה, כולל טילים.
* הרפובליקה האסלאמית מעולם לא הניחה את דגל המשא ומתן
אם יתקיים משא ומתן חדש או לא, תלוי במידת הכנה של המקביל שלנו. מעולם לא עזבנו את שולחן המשא ומתן גם לאחר נסיגת אמריקה, אפילו עד לאחרונה בממשלתו של שהיד ראיסי ולאחריה. אנו בטוחים באשר לאופי השלו של תוכנית הגרעין שלנו ולנהל משא ומתן שיוביל לאמון בתוכנית הגרעין של איראן ולהסרת הסנקציות בתמורה.
גם עכשיו, אם תקבע נוסחה דומה, אנחנו מוכנים לנהל משא ומתן. הרפובליקה האסלאמית מעולם לא הניחה את דגל המשא ומתן. זהו עיקרון, אבל משא ומתן שהוא מכובד והוגן, ושזכויות העם האיראני והקווים האדומים שלנו מכבדים, ושזה לא בזבוז זמן, ושהמשא ומתן הוא לא לשם משא ומתן. ושחיקה.
אפילו עכשיו, אנחנו מוכנים למשא ומתן כזה; המשא ומתן, שאני מדגיש שוב, צריך להיות הוגן ומכובד וזכויות העם האיראני יובטחו בו, משא ומתן שבו יכובדו הקווים האדומים שלנו, שייקבעו בזמנם, ונוכל. להסיר את הסנקציות בצורה מכובדת ובתמורה זו הגישה הכללית שלנו ליצור יותר אמון באופי השלו של תוכנית הגרעין שאנו בטוחים בה.
* "חיזבאללה" מגיע למקום גדול וחזק יותר
טסנים: נושא נוסף הוא נושא האזור וההתנגדות, הרי תפקידו של חאג' קאסם ביצירת ציר ההתנגדות לא נסתר מאף אחד ואולי אפשר לומר שזו "מורשתו של האלוף סולימאני" באזור בהתחשב בהתפתחויות שהתרחשו, מהם תנאי ההתנגדות?
עראקצ'י: התנגדות היא בעצם אידיאל ובית ספר, ביטוי שבו השתמשה הזרת האייתוללה חמינאי. האידיאולוגיה של חאג' קאסם או בית הספר להתנגדות היא לא תופעה שתיעלם במכה ותצטרף להיסטוריה, לא, זה לא ככה. זהו אידיאל הוגן ורודף צדק ורודף ימין לחלוטין, זהו אידיאל המאבק וההתנגדות נגד השליטה והכיבוש, וזהו אור שאינו כבה. יכול להיות שיש לזה עליות ומורדות בהתאם לזמן ולנסיבות ולסבול מפציעות שלא היו קטנות בעבר. חזרתי פעמים רבות על כך שמות הקדושים של סייד חסן נסראללה הייתה אבדה גדולה, אבל בכל מקרה, זו לא הפעם הראשונה. שחיזבאללה הרג את מנהיגו הפסיד בעבר, אבל קם לתחייה וחזר גדול וחזק יותר. הפעם הוא נפצע, אבל הבסיס החברתי וכוחותיו במקום. האסכולה הזאת, האידיאל הזה והמחשבה הזאת נמצאים במקומם, ולזה עצמה יש לידה וצמיחה בפני עצמה.
כמו העניין של פלסטין, במשך 80 שנה, המשטר הציוני, יחד עם האמריקאים ואחרים, מפציץ, טבח ומצור בעם, מרעיב את העם, יוצר עוני ומביא את כל האסונות הללו אליהם, אבל יש סיבת פלסטין נשכחה? חלקם אפילו לקחו את זה כדי להתפשר ולהיכנע, אבל האידיאל הזה לא כבה והעם הפלסטיני הלך בעקבות הדרישה הזו לזכויות.
התנגדות היא אסכולה ואני מאמין שהאסכולה הזו תתגבש ויפרח יותר עם דם קדושים. זהו המאפיין של דם קדושים. יש אנשים שאומרים שהיעדרו של חאג' קאסם הוא הפסד במצב הנוכחי, אני אומר שכן, מנקודת מבט של כמה ממשלות, ייתכן שנוכחותו הייתה מועילה הרבה יותר, אבל האלוף סולימאני לא שונה בהרבה מאת הקדוש סולימאני. השהיד סולימאני עשוי להיות יעיל יותר מהגנרל סולימאני, ועכשיו יש לנו הקדושים סולימאני, הקדושים נסראללה וקדושים אחרים במקום.
* ההתנגדות נפגעה, אך האויב לא הגיע ליעדיו
אנחנו צריכים לקבל שעכשיו ההתנגדות ספגה פציעות, אבל האויב לא הצליח להשיג את מטרותיו, הוא לא הצליח להשמיד את חמאס בעזה, ולא הצליח להשמיד את חיזבאללה בלבנון, וההתנגדות תימשך הנתיב שלו. הנזקים מתוקנים שוב ואני רואה את העתיד מזהיר מאוד ואני חושב שההתנגדות צברה חוויות יקרות מאוד בחודשים האחרונים ולמדה לקחים חשובים מאוד שיתקנו את הדרך העתידית והתנועה העתידית תהיה במקרה חזקה יותר וללא טעויות.
זה אותו הדבר לגבי הרפובליקה האסלאמית, אני חושב שלמדנו לקחים חשובים מאוד וצברנו חוויות יקרות ערך במהלך התקופה הזו, והתהליך העתידי בהחלט יהיה תהליך טוב ומהיר יותר. מה שחשוב זה כמה אנחנו מתאמצים וכמה אנחנו באמת נמצאים בסצנה ועובדים כג'יהאדיסטים וחושבים כג'יהאדיסטים ועד כמה אנחנו הופכים את חאג' קאסם סולימאני ודומים כמו סרדאר סולימאני למודלים לחיקוי שלנו בתנועות אלו.
