האתגרים הביטחוניים העומדים בפני ישראל ב-2025; איראן היא הסיוט הגדול של תל אביב
המשטר הציוני, שבמהלך שני העשורים האחרונים קבע אסטרטגיות וסדר עדיפויות מסוימים וקבועים להעריך את האתגרים הפנימיים והחיצוניים שלו ולהתמודד איתם, יתמודד עם אתגרים מורכבים ולא פתירים ב-2025 בשל השלכות המלחמה.
לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, בצל המלחמה שהמשטר הציוני שקוע בביצה שלה כבר יותר משנה, הוא ייכנס למצב חדש וחסר תקדים במקביל לתחילת 2025, בו הוא יצטרך להתמודד עם מגוון רחב של אתגרים פנימיים, אזוריים ועולמיים, בנוסף לאתגרים הרגילים, בעיקר במישור הביטחוני, בניגוד לשנים קודמות,.
השלכות "רעידת האדמה" של סערת אל-אקצא על הציונים
בהתחשב בעקרונות ובסדרי העדיפויות שנקבעו בעבר ועל בסיסם גובשה מדיניות משטר זה במהלך השנים האחרונות, נראה שהפעם מקבלי ההחלטות הישראליים יתמודדו עם בעיות רבות בהתמודדות עם ההשלכות השונות של המלחמה בעזה. כל האלה מתגלים בצל סכסוכים פנימיים ומחלוקות בין הציונים עצמם, שניכרים בבירור במישור הדיונים האסטרטגיים הפנימיים ואף במישור המעשי.
מבצע סערת אל-אקצא ב-7 באוקטובר 2023 היווה נקודת מפנה בתולדות המשטר הציוני המזויף והפושע, שהביא לראשונה את המשטר הזה מגישה התקפית לגישה הגנתית והוביל להפסדים כבדים וחסרי תקדים עבורו.
בשנים האחרונות, לפני הקרב המכריע "סערת אל-אקצא", מקבלי ההחלטות במשטר הציוני היו מחוייבים לקבוע קנה מידה וסדר עדיפויות מסוימים להתמודדות עם איומים ואתגרים, והתמקדו בעיקר בזירות מסוימות העלולות לפגוע בישראל, לדעתם.
אבל סערת אל-אקצא הייתה כמו רעידת אדמה גדולה, ששיבשה את כל החישובים והעקרונות של מקבלי ההחלטות הציוניים הללו, ולפי מכוני המחקר של המשטר הציוני הכובש, ישראל צריכה לעדכן מדי יום את החלטותיה כדי להצליח להתמודד עם כל התפתחות מפתיעה שעלולה להתרחש בכל זירה; במיוחד כשהביטחון הלאומי של הישראלים נמצא בסיכון משמעותי.
האסטרטגיה של ישראל להתמודד עם האתגרים הביטחוניים לפני סערת אל-אקצא
במהלך 10 השנים האחרונות, לפני סערת אל-אקצא והשלכותיו, המשטר הציוני מיקד את כל תשומת ליבו בשלוש זירות מרכזיות, וכל מערכת הביטחון והריגול של משטר זה התמקדה רק בחזיתות אלו – איראן, חיזבאללה וההתנגדות הפלסטינית. במהלך כל השנים הללו, המשטר הציוני הכובש עשה כל מה שביכולתו לעקוב אחר כל הפעולויות בזירות הללו ולהשיג מידע על התוכניות והכוונות העתידיות שלהן.
בכל ההמלצות וההחלטות הקודמות של מקבלי ההחלטות הציוניים בעניינים האסטרטגיים של המשטר הזה, עיקר התמקדותם הייתה באימוץ אסטרטגיה ארוכת-טווח ברמת הביטחון הלאומי הקשורה לאופק העתידי וליעדים השונים. כמו כן, הקריטריון לקביעת סדר העדיפויות במדיניות העתידית של ישראל היה הרצון להרחיב את שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ממשלות שונות בארה''ב, כתומכת הגדולה ביותר של ישראל.
המלצות והחלטות אלו התמקדו גם בצורך לעשות מאמצים נוספים להרחבת פרויקט הנורמליזציה בין המשטר הציוני למדינות ערב באזור ולהגברת שיתוף הפעולה עם מדינות אלו. במיוחד בשני העשורים האחרונים ניסו הציונים להקים קואליציה ערבית נגד איראן וכל ציר ההתנגדות באזור; מה שמעולם לא הצליחו בו.
כמו כן, באשר סדרי העדיפויות הצבאיים של משטר זה, מקבלי ההחלטות הציוניים הדגישו תמיד את הצורך בחיזוק מערך ההגנה של ישראל וגם ביצירת מערך הגנה אווירי אזורי להתמודדות עם איראן. למרות שהישראלים הצליחו ליצור את מערך ההגנה האווירי באזור כדי להתמודד עם האיום של איראן, התוצאה הייתה מזעזעת עבורם - כשבמבצעים "הבטחה אמיתית 1" ו"הבטחה אמיתית 2" גרמה הרפובליקה האסלאמית של איראן לכישלון מערכות ההגנה של הצבא הציוני, צבא ארה''ב וכמה מדינות התומכות במשטר זה באזור, והרחפנים והטילים שלה פגעו בדיוק במטרות המיועדות בעומק פלסטין הכבושה.
לציונים הייתה גם אסטרטגיה ארוכת-טווח להתמודד עם שורה של איומים מעבר לגבולות, כולל חיזבאללה בלבנון וסוריה לפני נפילת ממשלתו של בשאר אל-אסד, וכן עם איום ההתנגדות הפלסטינית בעזה ובגדה המערבית. מקבלי ההחלטות הישראליים המליצו כי יש להפעיל כוח רב יותר נגד כל הפלסטינים על מנת לפריד לחלוטין בין הפלסטינים ברצועת עזה לבין הפלסטינים בגדה המערבית, ולדכא את פרויקט ההתנגדות הפלסטינית.
האתגרים הביטחוניים העומדים בפני ישראל ב-2025 | איראן היא הסיוט הגדול של הציונים
אבל ב-2025, המשטר הציוני יתמודד עם אתגרים חדשים, שהם שונים מאוד מהאתגרים הקודמים, ואחת הבעיות המרכזיות בהקשר זה היא שהציונים אינם יכולים בתקופה הזו להגדיר בבירור את האתגרים העומדים בפניהם; כי הם נחשפים לאתגר חדש ומפתיע מדי יום.
קודם כל, בדיונים מאמינים הישראלים שאיראן, כאיום המרכזי נגד ישראל באזור, הפכה למסוכנת למשטר הזה מאי פעם. ואחרי התקיפות הישירות שביצעה איראן ב-2024 - מבצעי הבטחה אמיתית 1 ו-2 נגד ישראל - השתנתה משוואת העימות בין שני הצדדים, והישראלים נאלצים לצפות להתקפות ישירות מאיראן אם הם ינקטו פעולה לא מחושבת.
מצד שני, האתגר של חיזבאללה בגבול הצפון של פלסטין הכבושה עדיין קיים למרות הפסקת האש. במצב שבו נקבעה הפסקת אש שברירית בין לבנון למשטר הציוני, הישראלים לא הצליחו לרשום לעצמם הישג צבאי, ויותר מ-90% מהמפונים הישראליים מהיישובים הצפוניים של פלסטין הכבושה עדיין מסרבים לחזור לבתיהם בשל החשש מחוסר הביטחון.
איום ההתנגדות הפלסטינית על הציונים לא ירד ב-2025; אלא התפשט ברחבי פלסטין ואף מעבר לה, ובנוסף להמשך המאבק של לוחמי ההתנגדות בעזה נגד הצבא הציוני הכובש, פעולות ההתנגדות בגדה המערבית נגד הציונים התגברו משמעותית, והצבא הכובש לא הצליח לדכא ואף להחליש את ההתנגדות בגדה המערבית למרות שיתוף הפעולה הבלתי מוגבל בין הרשות הפלסטינית והמשטר הציוני.
אך לגבי האתגרים החיצוניים החדשים שנוספו השנה לאתגרים של הציונים ואולי הם מעולם לא חשבו על כך בשנים הקודמות, יש להזכיר בין היתר את האיום החשוב והקיומי של תימן. תימן, שהצטרפה לקרב סערת אל-אקצא כחזית השנייה של ציר ההתנגדות אחרי חיזבאללה כדי לתמוך בעזה, הפכה לסיוט הגדול ביותר של הישראלים, בעיקר בתל אביב, בחודשים האחרונים.
העוצמה והשיטה של הפעולות שמבצעת תימן וסוג הטילים שבהם היא משתמשת מעידים על כך שמדינה זו נכנסה לשלב מתקדם בעימות עם הציונים. בנוסף, העובדה שאף אחד מהאיומים והתוקפנות של המשטר הציוני והקואליציה הבריטית-אמריקנית נגד תימן לא הצליח להרחיק את המדינה הזו מעמדתה המקורית של תמיכה בעזה, פירושה שלציונים יהיה אתגר גדול נגד התימנים בשנה החדשה.
בידוד הציונים בעולם
אחד ההישגים החשובים ביותר של קרב סערת אל-אקצא היה הפיכת המשטר הציוני לישות דחויה ומבודדת בעולם. למרות שהמשטר הזה תמיד היה חסין מכל משפט ועונש בינלאומי בעשורים האחרונים, בשל התמיכה הבלתי-מוגבלת של ארה''ב והמערב בו, לאחר הפשעים שביצעה ישראל במהלך המלחמה האכזרית נגד תושבי עזה, המוסדות המשפטיים הבינלאומיים הכריזו על משטר זה כפושעת מלחמה, ולראשונה בהיסטוריה, בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צווי מעצר נגד רשויות ישראליות, בהן ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט.
כמו כן, במצב בו האומות האמריקאיות והאירופיות תמכו תמיד בציונים והאמינו לנרטיבים השקריים של המשטר הזה, לפי מדיניות הממשלות שלהן, הן פתחו במהלכים להזדהות עם העם הפלסטיני לאחר שראו את היקף האכזריות הישראלית כלפי האזרחים חסרי ההגנה, במיוחד ילדים, ונקטו בצעדים גדולים כדי לגנות את הכובשים הציוניים, ונפתח לראשונה קמפיין עולמי גדול להחרמת ישראל.
במצב זה, שליטי מדינות רבות, אפילו מספר מדינות אירופיות הרואות עצמן מחויבות לתמוך במשטר הציוני, נאלצו לצמצם את שיתוף הפעולה עם המשטר הזה ולהפסיק את ייצוא הנשק אליו עקב לחץ ציבורי. כמו כן, נציגי המשטר הציוני נמנעו שוב ושוב מלהשתתף בתערוכות ובכנסים בינלאומיים רבים, ומספר מדינות הכריזו על החלטתן ליישם את פסק הדין של בית המשפט הבינלאומי לעצור את נתניהו וגלנט אם הם ייכנסו למדינות אלו.
מקרים אלו, המהווים ביטויים לבידוד הציונים בעולם בעקבות סערת אל-אקצא, גרמו לפגיעה משמעותית בפרויקט הציוני, שהושקע רבות בקידומו במהלך העשורים האחרונים. אירועים אלו מהווים גם מכה גדולה ללב תפיסת הביטחון הלאומי של המשטר הציוני הכובש, כי גרמו נזק חמור ליחסיו הבינלאומיים.
היחלשות ונפילתה של "הפרה הקדושה" של ישראל
הצבא הציוני נודע תמיד כ"פרה הקדושה" בשל מעמדו העליון בקרב הציונים, וכל פגיעה בו נאסרה.
לאחר כניסתם של אנשי הימין הקיצוני לממשלת המשטר הזה בראשות בנימין נתניהו, ואפילו חודשים ספורים לפני תחילת סערת אל-אקצא, מעמדו של הצבא הישראלי נפגע באופן משמעותי, והרשויות הפוליטיות במשטר הזה החלו להחליש את אנשי הצבא הבכירים. אולם מאז תחילת המלחמה בעזה ובמצב בו ארה''ב ומדינות אירופה שלחו שוב ושוב כל מיני אמצעי לחימה לצבא הציוני (כיום גם ממשיך התהליך הזה), התגלו חסרונות וחולשות רבות של הצבא הישראלי. צבא המשטר הציוני הכובש, שבפעולותיו מסתמך לרוב על חיל האוויר ועל מטוסי קרב ופצצות מתוצרת אמריקאית, הציג חולשה רבה ביכולות הטקטיות ובביצוע המשימות המבצעיות במלחמה הזאת, מה שהוביל לכשלים חוזרים ונשנים ולהרס תדמיתו של הצבא היומרני הזה בעולם.
בנוסף לכשלים החוזרים ונשנים של כוחות היבשה של המשטר הציוני הכובש במלחמה עם קבוצות ההתנגדות, גם חיל האוויר של משטר זה רשם כישלונות רבים, וזה מראה כי אלמלא פצצות ולוחמים אמריקאיים, לצבא הישראלי אין כמעט יכולת להילחם. החולשה והכישלון הגדולים ביותר של חיל האוויר הציוני היו כישלון מערך ההגנה הרב-שכבתי שלו מול טילים וכטב''מים של ההתנגדות.
השפלת מערך ההגנה של ישראל ותומכותיה מול טילים איראניים
למרות שימוש במערכות ההגנה האווירית האמריקאיות היקרות, הצבא הישראלי רשם כשל משמעותי בהתמודדות עם טילים וכטב''מים של ההתנגדות. הכישלון הגדול ביותר של מערכות אלו מול טילים וכטב''מים איראניים התרחש במהלך מבצעי הבטחה אמיתית 1 ו-2, שהחרידו את הציונים וגרמו להשפלתם בזירה הבינלאומית.
גם היום אנו רואים שמערך ההגנה של הציונים הוא חסר-אונים מול טילים תימניים, והאזרחים והרשויות הישראליים נאלצים להימלט מדי לילה למקלטים מחשש מטילים תימניים. גם המצב שחיזבאללה יצר לציונים בחזית הצפונית של פלסטין הכבושה, שגרם לפינוי של כמעט כל תושבי יישובי הצפון, הוא סימן נוסף לכישלון הצבא הישראלי.
לכן, לפי סקרים של מקורות ישראליים, אמון הציבור בכוח הצבא ובממשלה בישראל הולך ופוחת מיום ליום. בנוסף, הצבא הציוני נאלץ לקרוא במלחמה זו גם לכוחות ביטחון נוספים, לרבות כוחות משטרה, בנוסף לגיוס כוחות המילואים והפעלה ממושכת שלהם, מה שהביא לשחיקת כוחות אלו. כמו כן, המשטר הכובש משתמש בכוחות בעלי לאומים זרים, כולל צרפתים, ובאלפי שכירי חרב כדי לפצות על המחסור בכוחות יבשה.
מסיבה זו, בדיונים בישראל סבורים כי גם לאחר תום המלחמה, הצבא הישראלי לעולם לא יוכל להחזיר לעצמו את מעמדו הקודם בעולם; כי כישלונותיו הרצופים בביצוע משימות טקטיות ומבצעיות, למרות הצלחות חלקיות, יהיו הגורם ללחץ עליו, שעלול להביא להיחלשות ואולי אף לקריסת הצבא.
הפערים והמחלוקות ההולכים וגוברים בקרב הציונים
מאז הקמת המשטר הציוני המזויף, האסטרטגיה ארוכת הטווח של משטר זה התבססה על יצירת "מדינה" יהודית ודמוקרטית חזקה, בטוחה ומשגשגת עם ביטחון לאומי יציב. לפי התפיסה הצבאית של המשטר הציוני, הביטחון הלאומי הוא מרכיב חיוני בהתמודדות עם אתגרים חיצוניים מורכבים רבים, ולכן, על הממשלה, המפלגות וכל המוסדות הישראליים לפעול לחיזוק השורות הלאומיות ולשמירה על לכידותן.
אבל ההשלכות של מבצע סערת אל-אקצא, זמן קצר לאחר המשבר שנגרם על ידי הרפורמה המשפטית שהובילו נתניהו והקואליציה הקיצונית שלו, הביאו להעמקת הפערים בין הישראלים. בנוסף, סוגיית האסירים הציוניים הנמצאים בידי ההתנגדות הפלסטינית בעזה העמיקה עוד יותר את השסעים והפילוגים העמוקים הקיימים ואת הקיטוב בחברה הישראלית.
בעקבות מבצע סערת אל-אקצא והשלכותיו, התגלה עומק הפערים החברתיים והאתניים בין האזרחים הציוניים. בנוסף לסכסוכים בין קהילות שונות בחברה הישראלית, נוצר פער גדול בין האזרחים לבין הממשלה והצבא, והציונים מדגישים כי לרשויות לא אכפת מחייהם ובעיקר הן רוצות לגרום למותם של החטופים בעזה.
קריסת הביטחון הלאומי הישראלי
למרות מצב האופוריה של הצבא והממשלה הישראלית לאחר שורה של הצלחות טקטיות במלחמה בעזה ואף לאחר ההתפתחויות שהתרחשו בסוריה, ישראלים רבים עדיין מודאגים לגבי עתידם, ומי שיכול להגר מישראל כבר עשה זאת לפני חודשים.
על פי סקרים, הסיבה העיקרית להגירת ציונים מישראל לאחר סערת אל-אקצא היא פחד מהעתיד וחוסר הביטחון, והם הצהירו שהם רוצים לחיות במקום אמין ובטוח. רוב ההערכות האסטרטגיות החדשות במשטר הציוני מראות פסימיות נרחבת לגבי אירועים עתידיים, ומעידות על כך שישראל אינה יכולה לכפות את התנאיה המדיניים והצבאיים שלה על מדינות האזור, בניגוד למה שהיא חשבה.
לפיכך, כמה גורמים מדיניים וצבאיים במשטר הציוני סבורים כי השינויים האסטרטגיים שמתרחשים בישראל כיום ויימשכו בעתיד, יובילו להעמקת השסעים בזירה הפנימית.
כל זה אומר שהביטחון הלאומי, כעיקרון החשוב ביותר בתפיסה הצבאית של המשטר הציוני, נפגע באופן משמעותי בעקבות סערת אל-אקצא, והאתגר החשוב ביותר שהישראלים יצטרכו להתמודד איתו ב-2025 הוא האיומים הפנימיים והחיצוניים הגוברים על ביטחונם הלאומי.
