רוח רפאים של "ימין חדש"; הסיוט החדש של בנימין נתניהו

לפי המדור לעניינים בינלאומיים בסוכנות הידיעות טסנים, ראיות רבות, כולל רוב התוצאות של הסקרים שנערכו בפלסטין הכבושה (למעט סקרים מוטים כמו סקר שנערך על ידי ערוץ 14, המזוהה עם המפלגה השלטת, הליכוד, ובנימין נתניהו עצמו), מצביעות על כך שעידן השליטה הבלתי מעורערת של בנימין נתניהו על מפלגת הליכוד, וכתוצאה מכך גם על הימין הקיצוני במשטר הציוני מגיע לסיומו. התפתחות זו, אם תתממש, יכולה להצביע על שינוי מהותי במבנה הכוח של משטר זה - מעבר מעידן הקשור לשמו של נתניהו לעידן חדש עם שחקנים ומשוואות חדשים.

נתינהו – מציר היציבות לגורם המבוי הסתום הפוליטי

אחד האתגרים הכרוניים העומדים בפני המשטר הציוני בשנים האחרונות הוא חוסר היציבות הפוליטית. זאת למרות שבמשך תקופה ארוכה יחסית, בעיקר בין 2009 ל-2019, נתניהו עצמו ומפלגת הליכוד שימשו "עוגן של יציבות" במשטר הזה. עם זאת, ככל שהתבהרו הגישות הטוטליטריות והאינטרסים האישיים של נתניהו, האטרקטיביות של שיתוף פעולה עמו דעכה בהדרגה עבור מפלגות ודמויות פוליטיות רבות. נתניהו, שהיה פעם מרכז הכובד של קואליציות הימין, הפך בהדרגה למכשול בפני הקמת ממשלות יציבות. את הירידה בפופולריות של נתניהו בקרב הפוליטיקאים ותושבי השטחים הכבושים ניתן לייחס לסיבות הבאות:

התרחקותם של בעלי ברית מסורתיים - תהליך זה החל בנסיגה הדרגתית של בעלי ברית מרכזיים. מפלגת העבודה עזבה אותו, לאחר תקופה קצרה של השתתפות בממשלת נתניהו ב-2011 (בהנהגת אהוד ברק). לאחר מכן, יאיר לפיד (ראש "יש עתיד") וציפי לבני (ראשת "התנועה"), שהצטרפו לממשלה ב-2013, הודחו על ידי נתניהו בסוף 2014 והצטרפו לשורות מתנגדיו. המחלוקות המתגברות בין נתניהו ואביגדור ליברמן, מנהיג המפלגה "ישראל ביתנו", במיוחד לאחר הפסקת האש עם חמאס ב-2018, הוציאו גם את ליברמן ממעגל בעלי בריתו הקרובים של נתניהו.

 משבר הקמת הממשלה ומחזור הבחירות - אובדן של בעלי ברית הוביל למשבר הקמת הממשלה ולמבוי סתום פוליטי עמוק, שהפיל את המשטר הציוני לתהום של קיום חמש בחירות רצופות מ-2019 עד 2022. גם בני גנץ, מנהיג הקואליציה "כחול לבן" (ואז המפלגה "המחנה הממלכתי"), הצטרף למבקריו החריפים של נתניהו לאחר ניסיון מר וקצר של קואליציה מתחלפת עמו (שנמשכה 13 חודשים בלבד).

עזיבתו של נפתלי בנט - הדמות הבולטת האחרונה שעזבה את מחנה נתניהו היה נפתלי בנט. בנט, שהיה פעיל פוליטי בצילו של נתניהו במשך שנים, הקים עם יאיר לפיד ממשלה בשם "ממשלת השינוי" במהלך תפנית משמעותית לאחר בחירות 2021, והפך לראש ממשלה (במסגרת הסכם רוטציה עם לפיד). לחבלה המתמשכת של מפלגת הליכוד ובעלי בריתה בתקופת הנהגת האופוזיציה היה תפקיד משמעותי בקריסה המוקדמת של הממשלה והיא הביאה לקיפאון מוחלט ביחסים בין בנט לנתניהו.

חזרה עוצמתית אך גורם למשבר

למרות הרקע הזה ושורה ארוכה של מתנגדים, נתניהו והקואליציה הימנית והדתית שלו השיגו ניצחון מכריע בבחירות בנובמבר 2022, שאפשר להם להקים את הממשלה הימנית והדתית ביותר בתולדות המשטר הישראלי בינואר 2023. הניצחון הזה, שהושג בהפרש בטוח יחסית (הפרש של 8 מושבים מול האופוזיציה), הוביל את נתניהו ובעלי בריתו להמשיך בתוכניות שאפתניות שלהם.

התוכנית השנויה במחלוקת "הרפורמה (ההפיכה) המשפטית" - נקודת המוצא לתוכניות אלו הייתה התוכנית המכונה "הרפורמה המשפטית", אשר נחשפה על ידי שר המשפטים "יריב לוין" ב-3 בינואר 2023. המטרה העיקרית של תוכנית זו הייתה להחליש את בית המשפט העליון של המשטר הציוני ולהגדיל את כוחן של הרשות המבצעת והמחוקקת; מהלך שלטענת מתכנניו יסלול את הדרך להעברת חוקים הרצויים בקואליציה השלטת (לרבות חוקים הקשורים לפטור החרדים משירות הצבאי ולהרחבת ההתנחלויות), שכן בסמכותו של בית המשפט העליון לבטל את החוקים והחלטות הממשלה. אולם תוכנית זו הפכה מהר לעקב אכילס של נתניהו. ב-7 בינואר 2023 החלו מחאות נרחבות וחסרות תקדים נגד התוכנית הזו, שנמשכו 39 שבועות רצופים. מחאות אלו לא רק יצרו פיצול וקיטוב עמוקים ומסוכנים בחברה הציונית, אלא גם הפנו חלק ניכר מהכוח והמיקוד של מערכת הביטחון והצבא של המשטר הציוני לניהול המשבר הפנימי ולדיכוי המחאות.

סלילת הדרך ללא כוונה למבצע סערת אל-אקצא - הפיצול בפנים והסחת תשומת הלב של כוחות הביטחון היו ללא ספק אחד הגורמים החשובים שסייעו לקבוצות ההתנגדות הפלסטינית לבחור את הזמן לבצע בהצלחה את מבצע הפתע "סערת אל-אקצא" ב-7 באוקטובר 2023.

המכה הקטלנית ב-7 באוקטובר והירידה החדה בפופולריות

הכישלון המודיעיני והמבצעי החמור של המשטר הישראלי בחיזוי והתמודדות עם מבצע סערת אל-אקצא פגע אנושות בפופולריות של מפלגת הליכוד ונתניהו עצמו - פופולריות שכבר נשחקה עקב משבר הרפורמה המשפטית, יחסית למועד הבחירות בנובמבר 2022. סקרים לאחר 7 באוקטובר הראו שהמושבים הפוטנציאליים של הליכוד יורדים מכ-32 מושבים (בבחירות 2022) לכמעט 15-17 מושבים.

שיקום חלקי אך לא-מספיק של מעמדו של נתניהו

בחודשים שלאחר ה-7 באוקטובר הצליח נתניהו להחזיר חלק מקולותיו האבודים, בעקבות המשך המלחמה נגד עזה ובשל כמה הישגים בזירות שונות (עזה, לבנון, סוריה), כמו גם הסלמה של המתיחות עם ציר ההתנגדות, בעיקר הרפובליקה האסלאמית של איראן. בתחילת מרץ 2025, סקרים אמינים מעריכים כי הליכוד תזכה ב-22-25 מושבים. מספר זה, אם לא מביאים בחשבון את מפלגתו האפשרית של נפתלי בנט, עדיין מציב את הליכוד בצמרת המפלגות.

אבל מה שחשוב כאן הוא ששיקום הפופולריות הזה לא הספיק כלל כדי להחזיר את יכולתו של נתניהו להקים קואליציית רוב (לפחות 61 מושבים). ברוב התרחישים המבוססים על סקרים, למפלגות האופוזיציה הנוכחיות (כולל מפלגות המרכז, השמאל והימין המתנגדות לנתניהו), לצד מפלגות ערביות, יש יכולת להקמת ממשלה חלופית.

רוח רפאים של "ימין חדש" והחזרה האפשרית של נפתלי בנט

המצב הנוכחי מעיד על שינוי משמעותי בבסיס ההצבעה של הימין במשטר הציוני. חלק ניכר מהמצביעים שתמכו באופן מסורתי בליכוד ובנתניהו בשני העשורים האחרונים, מחפשים כעת אופציה חדשה.

הבלבול של מצביעי הימין - בחודשים הראשונים שלאחר ה-7 באוקטובר, חוסר שביעות רצון מתפקודו של נתניהו הוביל חלק מהקולות הללו לכיוון בני גנץ. אבל נוכחותו של גנץ בקבינט המלחמה של נתניהו, אי נקיטת עמדות קריטיות מכריעות נגדו והשתייכותו של גנץ למפלגת המרכז גרמו לרבים מהמצביעים המתלבטים הללו, שהפנו עורף לנתניהו, להתרחק מגנץ ולחפש אופציות אחרות הקרובות יותר לימין, כמו המפלגה "ישראל ביתנו" בראשות ליברמן.

תופעת בנט - בחלל הזה הועלה שמו של נפתלי בנט כחלופה רצינית. ברוב הסקרים האמינים בשנה האחרונה נבדק התרחיש שבו בנט יחזור לזירת הבחירות בדמות מפלגה חדשה. התוצאות מראות באופן מפתיע כי מפלגתו החדשה של בנט לא רק תצליח, אלא גם תקדים ברוב המקרים את הליכוד בהפרש של 2-5 מושבים ותתפוס את המקום הראשון.

רישום מפלגה חדשה – בעקבות הצעד המעשי של בנט ברישום מפלגה פוליטית חדשה בשם הזמני "בנט 2026" במשרד הפנים של המשטר הציוני מה-1 באפריל 2025 (בהתבסס על תאריך בטקסט המקורי), ספקולציות אלו התגשמו ותרחיש חזרתו הפך לרציני מאי פעם.

קואליציה ללא צורך במפלגות ערביות - חשובה יותר ממעמד המפלגה של בנט כשלעצמו היא השפעתה על המחנות הפוליטיים. מסקרים עולה כי עקב נוכחות מפלגתו של בנט, מחנה האופוזיציה של נתניהו יוכל להקים קואליציה יציבה עם הפרש משמעותי, ללא צורך בתמיכה של מפלגות ערביות. הדבר מחזק את הסיכוי להקמת ממשלה חלופית יציבה יותר (מבחינת המבנה הפוליטי של המשטר הציוני), בניגוד לקואליציית בנט-לפיד השברירית וההטרוגנית בתקופה הקודמת.

"השלת עור" בימין

נראה כי רוב תומכי הימין בשטחים הכבושים, לאחר שנים של הנהגת נתניהו ובעיקר בעקבות הכישלונות האחרונים (הרפורמה המשפטית והתבוסה ב-7 באוקטובר), הגיעו למסקנה שהגיעה העת לעבור ממנו לדור חדש של מנהיגים. הרצון הזה "להשיל עור" ולהגדיר מחדש את המנהיגות בימין הוא משהו שלא היה מתקבל על הדעת לפני ה-7 באוקטובר, אבל כיום זה נראה מאוד סביר, בהתחשב במציאות בשטח ובסקרים.

גורמים מכריעים ועתיד לא ברור

למרות כל הסימנים הללו, לזירה הפוליטית של המשטר הציוני יש תמיד פוטנציאל להתפתחויות בלתי צפויות:

הטריקים של נתניהו - אי אפשר לשלול את האפשרות שנתניהו ינסה לנצל משברים ביטחוניים חיצוניים או ביצוע תמרונים פוליטיים בפנים כדי להחזיר חלק נוסף מהפופולריות האבודה שלו.

משברים פנימיים - התגברות המתיחות בסוגיות כמו ניסיון הממשלה לפטר בכירים ביטחוניים ושיפוטיים (כמו ראש השב"כ רונן בר או היועץ המשפטי לממשלה גלי בהרב-מיארה) או מניעת הקמת ועדת חקירה עצמאית לגורמים לכישלון ב-7 באוקטובר עלולים להביא להסלמה במשבר הפופולריות של נתניהו והליכוד.

קואליציות אפשריות - היווצרות קואליציות חדשות עשויה לשנות את המשוואה. למשל, קואליציה אפשרית בין בנט וליברמן יכולה להגדיל מאוד את כוחו של הימין ללא נתניהו. כמו כן, הקמת קואליציה רחבה יותר במחנה המרכז-שמאל, שבמרכזו דמויות כמו גדי אייזנקוט, יאיר לפיד, יאיר גולן ואפילו בני גנץ, עשויה למשוך חלק מהקולות המתלבטים ולהשפיע על הצלחת מפלגתו של בנט.

מה שניתן להסיק היום מסקרים וניתוח המגמות הפוליטיות בשטחים הכבושים הוא תחילתה של הספירה לאחור לסיום שלטונו הארוך של בנימין נתניהו. קריסת בסיס ההצבעה המסורתי שלו, הופעתן של חלופות חדשות בימין כמו נפתלי בנט וחוסר יכולתו המתמשכת לזכות ברוב פרלמנטרי בסקרים, כולם מאשרים את זה.

למרות שלהפוליטיקה במשטר הציוני יש תמיד פוטנציאל להתפתחויות בלתי צפויות, חזרתו של נתניהו למעמדו הקודם בזמן שנותר עד לבחירות הבאות תדרוש אירוע דמוי נס. הזירה הפוליטית של משטר זה נמצאת על סף מהפך מבני שעלול להיות לו השלכות משמעותיות על עתידה ועל האזור.